בענין החיוב ללמוד הנפש [#4274]

שאלה:

 

כמה שאלות בענין החיוב ללמוד הנפש

שלו’ מו”ר הרב שליט”א. ראשית כל, מזלא טובא להרב שליט”א על

אירוסי בנו שיחי’. יזכה הבורא שהחתן והכלה יבנו בית נאמן בישרא’ לשם ולתפארת וליתן

נחת להבורא לעולם !!

יישר כחך מאד מאד מאד להרב שליט”א על כל עניית התשובות ששלחתי. כל א’ מהן נותן לי

ברירות מיוחד ועושה רושם גדול אצלי, וכמובן שאני מדבר בעד כולנו השואלים עצות מהרב

שליט”א בכל תחומי החיים. יש לי (ולאנחנו) רק הכרת הטוב מופלגת להרב.

הרב השיב לי בקרוב שעיקר עסקו של האיש בת”ת ומעט בעסק הכרת הנפש ואיזונה,

משא”כ נשים שיש להן יותר חיוב ללמוד את הנפש. יש לי כמה שאלות בענין זה.

(א)

יש מאות ואלפי שיעורים של הרב שליט”א (ברוך השם וכן ירבה) בעניני הנפש,

ושיעורים אלו נמסרו לאנשים, והרבה מהשיעורים ניתנו לאברכים מופלגים מאד בתורה

ב”ה, ורוב השיעורים הם בערך 60 דקות, ובקרוב השיעורים הם 30 או 35 דקות, ואין

זה עסק מעט בתורת הנפש אלא זהו עסק רב מאד, וא”כ מה היה כוונת הרב בהתשובה

שחיוב האיש לעסוק בנפשו הוא רק מעט מזמנו?

(ב)

ועוד מה החילוק בין השיעורים של הרב על הנפש (סדרת “דע את” וסדרת “ארבעת

היסודות”, וכו’) בין שאר מקצועות של לימוד התורה? למה אין זה נחשב עמלות

בסוגיות בתורה כמו שור שנגח את הפרה וכו’? דלכאורה יש להגדיר את שיעורים אלו בגדר

“מוחין דמידות”, משא”כ לימוד שמעעתא של גפ”ת שהוא “מוחין

דמוחין”, וא”כ ע”י השיעורי הרב אנו עוסקים בחכמת הנפש ועולם

הפנימי, שאין חכמה כמותה, וא”כ למה אין זה נחשב עמילות בתורה. (וזה שאלה שונה

ממה שאל הנפש החיים בשער ד’, בהחילוק בין חכמת היראה לחכמת התורה. דבשיעורי הרב

אנו לומדים סוגיות, לדוגמא בהשיעורים על מדת הגאוה אנו לומדים הסוגיא של גאוה וכל

חלקיה, באופן עיון רב, ובפרט בסדרת דע את מידותיך – מהות המידות.)

(ג)

האם הרב מסכים שאם יש לאדם הרבה בעיות וחוסר סדר בנפשו, והוא באמת צריך

“טיפול”, אבל במקום שהולכים למטפלים שמשתמשים בחכמת הגויים או לקרוא

בספריהם, הוא שומע לשיעורי הרב להרבה שעות ביום, כדי לרפאות את נפשו וללמוד איך

לאזן את נפשו. שלכאורה יש מקום יותר לאדם כזה לעסוק זמן הרבה בהבנת הנפש שלו (וכגון

ע”י שמיעת שיעורים של הרב). וכמו שהאדם צריך להלוך לרופא כשיש לו מיחוש ואין

אומרים שזה ביטול תורה, כ”ש כשיש מחלות בנפש, חוסר סדר ואיזון בנפש, שהאדם

צריך לעסוק בנפשו יותר ולטפל עם עצמו ליותר זמן, אפשר לזמן רב, עד שהוא נעשה בריה.

ולכאורה יש הרבה בנ”א כזה, שעברו כל מיני תלאות ומצבים וחייות בחיים, ואפשר

לומר שזהו מצב של רוב בנ”א (הן אם הם מודעים לבעיות הנפש שלהן, והן אם לא

מודעים), וא”כ לכאורה יש גם לאיש בזה”ז לעסוק הרבה יותר בלימוד הנפש,

כוחותיה ודרכי איזונה, הבנת הארבע היסודות בנפש ובנפשו הפרטית, והבנת הארבע יסודות

ואופי נפש של הוריו וילדיו, וכו’.

תודה

תשובה:

ישר כח! ובשמחות אצלכם ואצל כל ישראל, ויחדיו בשמחה השלמה, גילוי השי”ת בעולמו.

א. נודע בשם ר’ ישראל מסלנט שאין לעסוק במוסר יותר מב’ שעות ביום על דרך כלל ושאר עסקו בת”ת. וזה נקרא “מועט”.

ב. יש מדרגת מוחין כלליים, ויש מדרגת מוחין פרטיים, מוחין דמדות. ולכך אם עוסק בהם רק כמוחין של מדות, אין ראוי לעסוק בהם אלא זמן מועט כנ”ל, כי הם “מוחין של מדות”. אולם אם מחברם לכללות המוחין, שהרי שורש מוחין דמדות במוחין הכלליים, אזי נעשה לחלק גמור מחלקי התורה ממש.

ג. למיעוט כן, לרוב לא. ראשית אצל רוב בנ”א התעסקות מרובה בהנ”ל יוצרת מבוכה ולא בהירות. ויתר על כן נצרך “איזון” בנפש בין עשיה, דיבור, מדות, מוחין, ועוד. ולרוב בנ”א אין זה האיזון הנכון.

אף אם יש להם צורך גדול בלימוד הנפש ואיזונה אין זה איזון נכון עבורם. וזו הדרך לרבים.