המשך שאלה בענין הקורונה [#6024]

שאלה:

אנחנו מודים לרב על שאלתינו בנושא פורענות בעולם, זה ממש עזר לנו. ברצוננו לשאול שאלה על התשובה. א. משמע מהתשובה שהחיסרון שלאדם יש חיבור של “קור” הוא חסרון יותר גדול מכאשר הוא עובר עבירה. מדוע, הרי בפועל הוא לא עובר על איסורים ולאווין, הרי בחיצוניות הוא מקיים את התורה.
ב. האם על החיסרון של חיבור בקור ישנו חיוב מיתה ?
ג. האם נכון לקשר את זאת לבית שני שהיה שנאת חינם, או לג’ עבירות חמורות, או שזה משהו חדש שנתחדש בדורנו בכפר הקטן ?
ד. הרב כתב שיש ב’ חלקים – א. להתחבר לטובים ולמזוככים. ב. חיבור של “קור”. אז מדוע התיקון הוא לא רק ע”י חיבור של של “חום”, וממילא יתוקן החיבור של “קור”, ולמה צריך תיקון ע”י חברים מתוקנים?

תודה רבה.

תשובה:

נבהיר את שורשי הדברים בהרחבה מעט בס”ד.

א. הקב”ה ברא את עולמו עם פנימיות וחיצוניות, אור וכלי, נשמה וגוף.

החיבור הפנימי יש בו ב’ מהלכים. א. חיבור עצמי של האדם לעצמו. וזהו בחינת אהבת עצמו, והוא “קר”, כי חיבור של שני עצמים יש בו חום, אולם חיבור עצמי הוא קר. וזהו קור של קדושה, אהבת העצם. ולא אהבת אני של “אגו”. אולם כאשר כח זה נופל לקליפה זהו כוחו של עמלק “אשר קרך”, קור של קלקול. ואזי הקשר עם בני אדם נעשה באופן של קרירות. ולהיפך כח החמימות הולך לחמימות לדבר עבירה, עריות וכדו’. ואף החיבור לעצמו נעשה ע”י חיצוניות וזהו חום.

והנה הקור אינו עבירה בפועל אלא שורש כל העבירות, כי הוא הכח המניע את המצוות, והגורם לכל העבירות. וכיסוד דברי רבותינו שהמידות הם השורש הפנימי למצוות ולתורה, מעין כך החמימות היא שורש לכל חיבור.

ב. חיבור לקור זהו גופא מיתה, דבקות בעצם מהות המיתה. כי החי חם, והמת קר.

ג. זהו דבר חדש. ונבהיר בהרחבה מעט בס”ד.

ג’ עבירות חמורות הם השורשים של כל העבירות. אולם הם ג’, אבל יש להם כח מאחד, והוא שנאת חינם, שממנו יונקים ג’ העבירות.

אולם בדור זה, דור עיקבתא דמשיחא, מתגלה השורש הפנימי של שנאת חינם, והוא “פרוד בעצם”, עצם ה”עלמא דפרודא”. משא”כ בבית שני נתגלה פרוד במקרה, שגם יכול להתאחד. בחינת חיה שבנפש. לעומת ג’ עבירות שהם בחינת נפש רוח נשמה.

משא”כ בדור זה, פרוד זה הוא קליפה של זה לעומת זה, בקדושה הוא בחינת יחידה שבנפש, קור דקדושה כנ”ל, לבדו של קדושה. ובקלקול זהו קור של קלקול, בדידות.

מדרגה זו נקראת כתר דקדושה, לעומתו כתר דקלקול, קורונה – כתר דקליפה.

יש להבין מאוד, שעד שנת תשע”ט נותר אר”ך שנים לסוף העולם שהוא שית אלפי שנין. ומשנה זו נתקצר האר”ך, ונעשה זעיר, ולכך נגלה יותר ו”גבי דיליה”, ונתעלם במדת מה מהלך של “מאריך אפיה”. ולכך משנה זו כל העולם כמרקחה, ובפרט בארץ ישראל, ולא יהיה השקט עד ביאת גואל בב”א.

ובשנות מנין הגויים, זהו שנת עשרים – עשרים, 20-20, ונודע שעשרים בגימט’ כתר. וזהו הגילוי השתא, כתר שבכתר, עשרים – עשרים.

ומצד כך נגלה מהלך של התבודדות בעולם, בקלקול בדידות, שלא יכנס איש לתוך ד’ אמות של חבירו. כי דל”ת אמות הם מקומו מדין היחידה. וכן להסתגר בבית. ונודע שנפש עיקרה בכבד, רוח בלב, נשמה במח, חיה בבגדים, ויחידה בבית, ולכך יש להסתגר בבית.

והבן שהקב”ה ביטל כל כח של חיבור של טומאה, בילויים, מסעדות, תרבות, טיולים, נסיעות לחו”ל, כל עלמא דשקרא שנותר בקיומו כל השנים האחרונות.

אולם כמו שביציאת מצרים נותר ביציאתם “בעל צפון”, שהוא שורש לכל העבודות זרות. כן השתא נותר עיקר שער הנ’ דקליפה, נון דנו”ן, המדיה, האינטרנט, ועכשיו שבני אדם מסתגרים בבתים כל חיבורם על ידו. והוא הקליפה הקשה שעדיין לא נבקעה, נו”ן דנו”ן, כתר דכתר, והיא היא השולטת עתה כמעט ללא מיצרים.

וביטול קליפה זו ע”י הארת משיח הנמצאת עמנו כבר עכשיו, ומאירה אור של כתר דכתר, וכאשר תבקע ותבטל את המדיה, יבוא משיח בפועל. אולם כל זמן שלא בא עדיין, הכח השולט בעולם הוא נו”ן דנו”ן, ובו כלול הכל בערבוביא, קדושה וטומאה, מן הקדושה העליונה עד הקצה התחתון. ולכך בדור זה השתא הכל מעורב ומבולבל באופן מבהיל שאין הדעת סובלתן, ודבר זה לא ישתנה עד ביאת משיח.

ד. מחד יש לבנות חיבור של חום היפך קור, חום דקדושה, אולם אין זה העיקר. אלא העיקר קור של קדושה שזהו עיקר הגילוי השתא. “יחידה שבנפש”, שכולה דבוקה וכלולה בו ית”ש באמונת אומן שאין שליט אלא הוא ואין בלתו, ויש לשנן את סגולת הנפש החיים, שאין שליט אלא הוא ואין בלתו, וזו הדרך הנכונה והיחידה לעבור את התקופה של קליפת שער הנון דנו”ן.

ולפיכך יש לקשור את הנפש בו יתברך שמו באהבה וחיבה, וביטול בעצם אליו יתברך שמו. ועל ידי זה לחיות חיי שעשוע בו ובתורתו, והוא חיי האמת בכלל, ובדור זה בפרט, ובתקופה זו בפרט ממש.

ותקותינו ותפלותינו שקליפת נון דנו”ן, המדיה, תבקע זה עתה ויתגלה משיח השתא ממש, ויאור כל העולם מיחודו ויחידותו יתברך שמו, כי אין בלתו, אין עוד מלבדו ואפס זולתו.