המשך שאלה – תנועה 8862 [#9107]

שאלה:

המשך שאלה 8862

שלום לרב שליט”א,

1.
אם אנסה לסכם את מה שדיברנו עד כה לראות שהבנתי טוב,
יש בעצם שורש תנועה כללית (התפשטות/התכנסות), שורש תנועה פרטית (אהבה כמים כאש, יראת רוממות עונש) שכל תנועה פרטית שאוחזים אותה בשני הקצוות היא מדרגת אור, יש ניצוץ, יש לבוש טוב ולבוש רע.
א. האם הבנתי נכון?
ב. האם יש הבדל בין תנועה פרטית של אהבה לבין אהבה כמים וכאש, כלומר האם זה יותר פנימי לתפוס את האהבה כמים/כאש כלבוש של תנועה פרטית או שמא אהבה כמים ואש זאת התנועה הפרטית.
ג. האם מדרגת אור היא שאני אוחז באהבה כמים וכאש או שאני אוחז בתנועה הפרטית של אהבה כמים (התפשטות) ובתנועה הפרטית של אהבה כאש (התכנסות)?
ג. הרב אמר שצריך למצוא את הניצוץ הטוב להלביש אותו בלבוש טוב ומעל זה לייחד באצילות , שזה לאחד באור,
מה ההבדל בין ניצוץ לבין לבוש טוב?
האם הרב יכול לתת דוגמא לתהליך שציין (“הניצוץ לעולם טוב, הלבוש רע. נצרך להפשיט הלבוש הרע ולהלבישו בטוב, וזה בתוך בי”ע. ונצרך לעלות הניצוץ לאצילות, בסוד יחוד בי”ע באצילות, כמ”ש הרמח”ל.”) כדי שאבין מה ההבדל בין הניצוץ לבין הלבוש הטוב וכן מה ההבדל בין ניצוץ מלובש בלבוש טוב לבין ייחוד באצילות?
ד. הרב הביא לי דוגמא של שורש תנועה באהבה וביראה כל אחד לעצמו ואמר לי שזה אור אך בתשובות הקודמות הרב אמר לי דוגמא של לאחד בין מידות הפכיות לדוגמא רצוא ושוב בין שמחה לעצבות, כעס הפנים וארך אפיים. האם זה אומר שיש מדרגת אור באותה מידה ויש מדרגת אור של המידה עם הפכה ושניהם הם בחינת “תורה אור”? יש צורה יותר נכונה/פנימית כלומר האם לאחד מידות הפכיות או לאחד את אותה מידה?
ה. אם אני מבין נכון את הרב שאני מלביש בלבוש טוב אז בעצם היחס ששלי ללבוש הרע צריך להיות רק ביטול ובעתיד גם הלבוש הרע יתוקן? כלומר אין לי אפשרות גם היום (כמובן בנפש ולא בפועל) לראות בלבוש הרע כלעצמו טוב אלא רק לעתיד שיתקונו ג קליפות, עד אז כמו שהרב אומר רע רעוע וצריך להתסכל רק בתפיסה הפנימית שהרע מאוחד בשורש.

2.
א. אשמח לחידוד ההסבר שזה “עצם שיש בו חלקים” הרי כל הויה יכולה להתראות בכל מיני צדדים וכן יכולה להתעלם מאיתנו ולכן ההבנה הפשוטה שלי היא שכוח הגילוי הוא דבר נוסף על ההויה, אבל הרב ציטט את הלשם שבעצם אין הויה בערכנו אלא רק גילוי אחד שבו פרטים שונים אז יוצא לפי זה שסך כל הפרטים הוא ההויה וכי אפשר באמת להגיד את זה על הבורא? (אפילו אם זה רק ההתגלות שלו שנתפסת
כערכנו כהויה ולא באמת “הוא”) הרי יוצא שההתגלות שלו היא לא אור אינסוף אלא סוף (סך כל הגילוים)
ב. גם אם לא הייתי מפריד בין אחדות להתפרטות, אשמח אם הרב יעזור לי להבין (לפחות בשכל כרגע ובעז”ה משם יהיה לי יותר קל להוריד לרגש) איך לא מאבדים את הדקות של כוח, לדוגמא אהבה כאהבה או אהבה כגילוי של הויה, הרי ברור שאם אדם אוחז בתפיסה החיצונית הוא יותר מרגיש את הדקויות והפרטים מאשר אדם שאוחז בכללית, כמו שיש עובדים שמכירים את כל דקויות העבודה שלהם ומנהל שיותר בקיא במהלך הכללי ואין לו אחיזה יותר מידי בפרטים הקטנים אבל כן רואה איך הם מגלים את הארגון ככל, מה פה בעצת הרב שונה, שאדם תופס כוח שמגלה את הויה בעוד שאדם תופס כוח ככוח האדם שתופס את הכוח ככוח ממילא יוכל יותר לדייק בו, מה אני מפספס בהנחת הנפש שאני מציג פה
ג. אני מבין מדברי הרב שזו מדרגת עולם העקודים, אך למה הרב אומר שזה סוד השגת הנפש וסוד פנימיות הבריאה הרי יש עולמות מעל העקודים? ז”א שיש תפיסות יותר פנימיות. האם אני צודק? ואם כן אשמח לשמוע מה הם ומה ההבדל בינם לבין תפיסת העקודים?
כי אם אני זוכר נכון גם על עקודים אומרים שזה לא אחדות פשוטה כי גם בו יש עשר ספירות אע”פ שהם מאוחדות.

תודה רבה ממש!

תשובה:

. א. כן.

ב. אהבה כמים וכאש תנועה פרטית, ולבוש לתנועה הכללית.

ג. בתנועה.

ד. ניצוץ, יורד לבי”ע, נפרד ממקורו. לבוש, מלביש על הניצוץ.

ניצוץ של אהבה, לבוש טוב, אוהב את רעהו, לבוש רע, אהבת דבר אסור.

ניצוץ “חלק”, אוהב את “ראובן” או “שמעון”. התכללות הניצוץ באור, אהבת “כלל ישראל”.

ה. כן. בחכמה יחוד של אותה מדה וכללות של חיבור עם הכל, “כולם בחכמה עשית”. בכתר, כללות ההפכים, לראות שהכל אחד בשורשו.

ו. מי שיש לו מבט של עוה”ב בעוה”ז, יכול לראות כולו טוב, אולם לא בפועל ח”ו.

א. לא. הוא נגלה כהויה אחת שיש לה פנים רבות. כח גילוי אחד שמגלה בתוכו אופנים רבים.

ב. זהו כללות ופרטות יחד. המנהל תופס כלל, העובד פרט. אולם בנמשל הויה אחת שכוללת כל הפרטים הכל מאוחד, ויתר על כן, “אחד” בעצם.

כן.

ג. תפיסת עקודים כלי אחד, שורש לתפיסתנו שיש כלים. ולכך יש לנו שורש דשורש להכירו.

למעלה מכך הכלים בלועים באור, בחוטם, באזן ובשערות, פנימיות א”ק, קו, מלכות א”ס. ושם בהגדרה כוללת, כח הכלי כח של כללות שכולל הכל.

אמת הדבר שבעקודים עשרה אורות בכלי אחד, בבחינת כלי שלמעלה מן האור, בבחינת כופה “עליו” את הכלי, שמגלה איך בשורש הם אחד, אולם לא גילוי עצם השורש. משא”כ במלכות א”ס מגלה איך שורש כל הע”ס הגנוזים במאצילן הם אחד בעצם.

הדברים נתבארו בהרחבה בשיעורי עץ חיים.