המשך שאלה 5809 צמצום [#5854]

שאלה:

תודה על התשובה הבהירה,
הרב רשם שדרך העצבות האדם דבק בצמצום שהבורא צמצם אורו, אבל הרי הוא נמצא כרגע בתוך הצמצום ומוגבל על ידו אז:
1. מה הכוונה בהכרת נפש שאדם דבק בצמצום של הבורא?
2. בהנחה שהכוונה שדרך העצבות שמהותה צמצום האדם עולה לצמצום השורשי שהוא של הבורא, אבל איך אדם יעשה זאת אם הצמצום גופא הוא זה המגביל אותו?

תודה

תשובה:

צורת הבריאה בנויה באופן של שורש וענפים. וכאשר האדם מרגיל את נפשו לראות ולחוש בכל דבר את בחינת הענף שבו ואת בחינת השורש שבו, ודבר זה הופך להיות מטבע נפשו, טבע בנפשו מתוך דעת מח ולב יחדיו. אזי בכל מצב, הן בעליה והן בירידה, הוא מכיר את הענף ומכיר את השורש. ולכך אף בעת נפילתו, כיון שתפיסת שורש וענף קבועה בנפשו, לפיכך הוא מכיר את הענף שבנפילה, וכן הוא מכיר את שורשו.

זולת כך, אם האדם לא קנה את תפיסת שורש וענף, קנין פנימי, אזי בשעת עלייתו נקל לו יותר לדבוק בשורש, אולם בשעת הנפילה, נוטה ביותר לענף, למקום הנפילה. ואזי אינו יכול לעלות מן הענף לשורש. בכל נפילה ונפילה בכלל, ובעצבות בפרט. לעלות ולדבוק בצמצום השורשי.