כח העצם בלימוד [#8289]

שאלה: 

א)האם “כח העצם” בלימוד הוא אותו הענין
שהאדם צריך להגיע ל”נשמת” הסוגיא?

ב)האם אפשר להרב ליתן קצת דוגמאות של “כח
העצם” בלימוד התורה?

ג)וכן האם יש כח זו להגיע אל פנימית מהות הסוגיא
הוא גם על מסכת בכללות (כגון למצוא העצם השורשי של כל הענין של מס’ יבמות שהוא
ענין יבום, להגיע אל שורש של יבום כגון מהו היסוד של זיקה) או שכל זו רק על כל
סוגיא בפרטות שהאדם לומד?

ד)הרב מבאר שכח העצם בלימוד היינו הגילוי של משיח
בן דוד בלימוד, וצ”ע דהרב מבאר שהכח העצם בלימוד הוא הוא הייחודית של האדם
בלימוד, וזהו ה”אני”, אבל כל ענינו של משיח בן דוד הוא למעלה מאני. האם
הכוונה על ה”אני” שהוא למעלה מאנוכיות ואגו?

ה)אם אדם אומר סברא דילי’ בלימוד או אם אומר
שיעורים או חבורות לאחרים והוא חש שזה לא מגיע מכח העצם דילי’ אלא מגאוה, האם עליו
להפסיק? ובדומה להנ”ל, אם לומד לשם כבוד או לשם גאוה, האם עליו להמשיך ללמוד
באופן כזה (ומתוך שלא לשמה בא לשמה)?

בתודה רבה מאד להרב

תשובה:

א. לא, העצם יחידה, למעלה מחיה ונשמה.

ב. לגלות שם הוי”ה בכל דבר, למצוא את הנקודה הבלתי מתנועעת שבדבר.

כגון חזקה, אינו תנועה מתמדת אלא מציאות קבועה.

וכן קידושין, אינו חלות מתחדש אלא הויה מחודשת של איש ואשה.

נדר, איסור חפצא, אינו חלות של איסור, אלא הויה נבדלת.

ג. בכללות ובפרטות.

ד. זהו יחידה פרטית, ומשיח בן דוד יחידה כללית.

ה. עליו לשאוף ללשמה, ולהקטין כבר עתה ולו במעט את השלא לשמה, וכך לילך מחיל אל חיל.