מסכת ברכות דף ב’ ע”ב [#9001]

שאלה:

לכבוד מו”ר מאיר עיננו בכל חלקי התורה והעבודה

נכספה נפשי להבין כמה נקודות קצת תמוהות בענין הגמ’ ברכות דף ב’ ע”ב בסוגיית תחילת זמן ק”ש דערבית ואשמח מאד אם הרב יאיר עיני, כמוצא שלל רב.

א. מצינו בברייתא שם דעות מרובות בענין ההתחלת זמן ק”ש, אולם ההבדלים בין חלק מהזמנים הוא קטן מאד, ולא מובן מה שורש פלוגתתן. וההרגשה היא שאין כאן נתינת סימנים בעלמא, אלא לכל מ”ד הסימן שהוא נותן הוא גם בגדר סיבה.

ב. הרבה מן הדעות מקשרים את תחילת זמן ק”ש לזמן של אכילה, ולא כ”כ ברור מה הנקודה כאן. [האם יתכן לומר שזמן שכיבה מתחיל מזמן האכילה בערב, וממילא השאלה היא מאימתי ראוי להגדיר שהזמן מיועד לאכילה זו?]

ג. לא ברור כל המהלך שם בגמ’, שכל פעם הגמ’ מניחה הנחות ואז מקשה, ראשית מניחה שעני וכהן חד שיעורא, ואז מניחה שגם עני ובנ”א חד שיעורא, ואז מכח קושיא שההנחות האלו יוצרות מנסה לומר שלפחות עני ובנ”א חד שיעורא, ורק בסוף אחר ברייתא מפורשת מגיעה להכרח שכ”א הוא שיעורא לחוד.

ואף שאין כאן קושיות עצומות, אולם ליבי לא מניח לי לומר על כל נקודות אלו שזה לאו דווקא…

תשובה:

א. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן – עיין בן יהוידע שק”ש הוא מ”ט אותיות, ב”פ ביום צ”ח – חסרין תרי מאה כמ”ש בזוה”ק, בחינת תרומה תרי ממאה.

משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח – זהו סוד לילה, לבנה עניא דלית לה מגרמא כלום, פת במלח תאכל.

משעה שבנ”א נכנסים לאכול פתן בע”ש – בחינת אכילה דתיקון של עני, הוא אכילת שבת בכלל שהיא מקור הברכה, ואכילת ליל שבת בפרט שממהרין לסעודה שהכל מוכן כלשון רש”י, היפך עני שאין לו ממה לאכול.

ב. כנ”ל שורש אכילה דחולין אכילת תרומה, תרי ממאה כנ”ל. אכילה עליונה אכילת כהן, אכילה אמצעית אכילת כל אדם בע”ש, אכילה תחתונה אכילת עני. ושורש “בשכבך”, שינה אחד מששים שבמיתה, מאכילת עץ הדעת שנעשה עני ונקנס עליו מיתה. וק”ש דשכיבה מתקנת פגם זה, כי חוזר לשורש לאחד.

ג. זהו עומק התפיסה, מחד להבדיל כל שיטה לעצמה, ומאידך לראות איך כל שיטה יש בה צירוף לזולתה, דעת דהבדלה ודעת דחיבור. שורשים, אחדות. ענפים, התפרטות.