מרכז בתוך אור אין סוף? [#6615]

שאלה:

כב’ הרב שליט”א שלום.

למדתי בספר משנת חסידים עם ביאור “בית שער” ומסכת צמצום “אין סוף” – פרק א’ משנה ב’ כותב וזל”שק :”במה שצמצם עצמו במרכז שלימותו”. וקשה לי:
1) היה עדיף לכאורה שלא יזכיר כלל עניין מרכז שלימותו, כי כעת נשאל כיצד יש מושג של “מרכז” בתוך אור אין סוף שהרי אין לו סוף
2) מתוך זה שהזכיר בו מרכז נתעורר השאלה הנ”ל וכאילו השאיר לנו מקום לדרוש בו, האם זה כך? שיש לכל אחד לפי כוחו לדרוש בו?
3) על עניין זה כתב הלשם שבו ואחלמה (עיגולים ויושר ענף ב’ אוץ ז’): שבאין סוף יש עשר ספירות הכמוסות וגנוזות בבחנת שורש כמוס ונעלם והיסוד של המלכות דעשר ספירות הכמוסות היא הנקודה האמצעית עכ”ל וזה האמצע שהערתי עליו למעלה, ועתה קשה שוב מאותו הטעם, שהאיך נאמר שיש סוף באור אין סוף, שספירות מורות על גבול וצורה. ואת”ל שכך הלשם עונה על הקושיא הראשונה שכתבתי באיך נאמר עניין של צורה וגבול על אוא”ס בכך שכתב “מרכז”? יש לומר שגם עניין “מלכות” מורה על גבול וצורה.
(ובמחשבתי חשבתי לתרץ שאותה המלכות נבראה ולא באמת הייתה במאציל (כיצדהיווצרה לא הוברר) אך שוב קשה, כי באותו רגע נוצר הזמן מכח כך שהיה לפני ואחרי, והאיך החליט הבורא “מתי ” לברוא את הזמן אם אין לו זמן?)

תודה על הזמן וסליחה על הטירחה

תשובה:

מרכז היינו נקודת הדבר שהכל סב ע”י וסביבה, וכמ”ש בפתחי שערים.

ונקודה זו היא השלמות שצמצם והסתיר שלמותו, והכל סב לגלות שלמות זו שהוא ית”ש שלם בכל מיני שלמויות.

והבן שנקודת המרכז אינה ביחס לא”ס אלא ביחס לצמצום, כמ”ש המפרשים שם בתחילת העץ חיים. והיינו ביחס לעבודתינו והגילוי שעלינו לגלות. וכמ”ש בשלהי תענית שעתיד הקב”ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מחוי באצבע ואומר זה ה’ קוינו לו. ומחוה באצבע על נקודת המרכז שהשיג השלמות לפי ערכו.