מתח גבוה בעבודת ד’ [#6208]

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
ברצוני לשתף את הרב בחוויה חוזרת שלי בעבודת ד’ שלי, ואבקש בה הדרכת דעת תורה:
פורים הגיע, וידוע מש”כ בספרים על מעלת היום (כיפורים כ-פורים ועוד), ועל כן רבים וטובים שמים דגש על מעלת היום, ומכוונים את הציבור להרבות בתפילה ומעשים טובים.
מזה שנים, אני שומע את הדברים, וחש כאילו אני ‘נכפה’ (מצד עצמי) לפעול בפורים מעבר למדרגה שלי. אני מוצא את עצמי בפער שבין מעלת היום והשפעותיו (שעלולות להיות בעלות השלכה מרובה על חיי ועל חיי סובבי), לבין הדרגה הנוכחית שלי בעבודת ד’, שעל אף שאני שמח בה – היא אינה כזו שמאפשרת מתח גבוה של עבודת ד’.
התופעה חוזרת על עצמה בימים נוראים, וכך גם בהזדמנויות שונות לאורך השנה – בהן הפער בין מעלת היום/המקום לבין היכולת שלי לפעול, קיים.
אציין, שאחד האתגרים שלי בהתמודדות עם הפער, הוא שסוף סוף אני יכול ‘למתוח’ את יכולותיי לפרק זמן קצר, אל משהו בתוכי אומר לי שלא זו הדרך, ושיוצא שכרי בהפסדי.
רציתי לשאול, האם נכון שאמשיך ללחוץ את עצמי בזמנים אלו, או אפעל אך ורק באופנים שאני חש איתם שלם ונינוח? ואם עלי לשמור על איזון ולהיות קשוב לעצמי – כיצד להתמודד עם החוויה של תחושת ההפסד שעלולה להיווצר כתוצאה מהבחירה (גם אם היא בלתי נמנעת) שלא לפעול בעצימות רוחנית גבוהה?

פורים שמח,
תלמידך.

תשובה:

יש לפעול מעט מעבר לדרגתו, כי סגולת היום מסייעתו.

פעולה הרבה מעבר לכך אינה נכונה ואינה ראויה, ובדרך כלל חלקה הכל דמיון.

ולפיכך כיוון שמשתמש בהארת היום לפי ערכו אין כאן הפסד. ותחושת הפסד זו שווה לכך שבכל יום אינו פועל מעבר לדרגתו, כי בכל יום יכול לפעול יותר ממדרגתו. וכשם שמבין כך בשאר ימים, כן הדבר בימים אלו, ומשתמש בימים אלו לפי מדרגתו לפעול מעט מעבר למדרגתו כנ”ל.