נשמה וגוף ביום המיתה ובזמן הקבורה [#4242]

שאלה:

שלום כבוד הרב

שאלתי:
למדתי שביום קבורת הנפטר הגוף עובר “חיבוט הקבר” שלפי מה שהבנתי אלו ייסורים לגוף כנגד תאוות הגוף שהאדם לא הצליח לתקן בהיותו בעולם הזה, ועוד למדתי ש”קשה רימה למת כמחט בבשר החי” שהגוף כביכול מתייסר מכך שהתולעים אוכלות אותו. (יכול להיות שאיני מדייק, זה פשוט זכור לי ככה, מחילה אם זה לא נכון).
מצד שני, בכמה סיפורים ועדויות ששומעים על מקרי מוות קליני, מי שעבר את זה מספר שהנשמה מרחפת מעל הגוף מנותקת ממנו לגמרי ואין כל הרגש של הגוף.
איך הדברים מסתדרים? האם כאשר מתים אז מתים ואין יותר קשר לגוף, הנשמה (אני) לא מרגישה יותר את מה שקורה עם הגוף? אם כן מה קורה איתי (עם הנשמה) בזמן חיבוט הקבר?
הרב יכול בבקשה לעשות לי סדר בדברים? מרגיש שחסר לי פה הרבה מידע

תודה על הכל, נהנה מאד משיעוריך וספריך.
“פקודי יהוה ישרים משמחי לב”!

תשובה:

בכל לילה חלק מרוחו של האדם יוצא, וכמעט אין סבל לגוף. כן בנשמות אלו שחוו מוות קליני, כיוון שהם יוצאים וחוזרים לגופם עדיין אין פרוד גמור. ודומה הדבר לשינה שרוחו עולה מעלה ונידונת בכל לילה בבי”ד של מעלה, כמ”ש רבותינו.

אולם בשעה שהאדם מת חלקו הרוחני העיקרי מסתלק מגופו ועולה למעלה (תלוי במדרגתו), וחלקו נשאר סביבות גופו, כמ”ש “נפשו עליו תאבל”. וחלקו (“הבלי דגרמי”) נשאר תוך גופו. ודומה לכך בחיותו של האדם בגופו, שעיקר חיותו בלבו, ומתפשט לכל האיברים, כן לאחר מיתתו, עיקרו חוץ לגופו, אולם נשאר חלק סביב לגופו וחלק בתוך גופו. כן נתבאר בפרוטרוט בספר עץ חיים לאריז”ל.