סומא והדלקת נר חנוכה [#4422]

שאלה:

שלום לכבוד הרב
שאלה לי אליך כבוד הרב:
האם סומא יכול להדליק נרות חנוכה?
אנא תביא בבקשה את כל המקורות הידועים לך
תודה רבה

תשובה:

אלקט מעט מקורות בס”ד כפי המזדמן.

מהרש”ל בתשובה ע”ז כתב שחייב להדליק נר חנוכה אף שתלוי בראיה, והובאו דבריו להלכה במג”א (סי’ תרע”ה סק”ד), ובאליה רבה (שם סק”ג), ובמשנ”ב, ובכף החיים (שם סק”ט).

ועיין מור וקציעה (סי’ תרע”ה) וכן בסידורו (עמ’ שלו, ע”ב) בשם מהרש”ל, ומ”מ לא יברך. ועיין מחזיק ברכה ושערי תשובה שם. ומועד לכל חי (סי’ כ”ז אות נ”ד).

ועיין מאורות נתן (חנוכה, סי’ כ”ח) שמדברי תוס’ בר”ה (לג ע”א) בשם ר”ת, מבואר להדיא שסומא מדליק בברכה. ועיין שו”ת אבני ישפה (ד”ה ענף ג’).

ועיין מגן אברהם (סי’ רס”ג סק”ט) שכתב שלגבי נר שבת אם יש לה בעל פקח יברך במקומה.

ולכאורה ה”ה לנר חנוכה. ועיין מגן אברהם ס”ס תרע”ה. ועיין שו”ת השבי”ט (ח”ז, או”ח סע”ד, עמ’ קנו, ו-רעא).

ועיין פרי מגדים (שם סק”ד), שמוציא אחרים נמי. אולם במהרש”ל שם כתב שלכתחילה אחרים ידליקו ויברכו.

ועיין שו”ת שבט הלוי (סי’ פ”ז) וכן דרשות ושיחות שבט הלוי (תשנ”ט, הדלקת נר רביעי של חנוכה) שכתב, שאף לשיטת המור וקציעה שלא יברך, מ”מ זהו לגבי ברכת להדליק, אבל ברכת שהחיינו ושעשה ניסים יכול לברך. ועיין אור יצחק (סימן ר”נ).

ועיין עוד שלחן תמיד לבעל מרכבת המשנה (עמ’ רסו), וכן בספר עושה שלום (עמ’ קלו ע”א), וספר מזבח אדמה (י ע”א), שיברך. וכן בשו”ת שואל ונשאל ח”ג (או”ח סי’ נ”ד). וכן בשו”ת רבבות אפרים ח”ד (סי’ קסג, אות ז, כד).

ועיין ישועות מלכו בסוף הספר שהביא ראיה מדברי הרמב”ם (פ”ג ה”ד) שכתב שכל המחויב במקרא מגילה חייב בהדלקת הנר. ועיין מאורות נתן סימן נח. ומבשר טוב סימן א’. ומעדני אשר מקץ. ומשנת יוסף חלק י”א סימן קטו.

ועיין הגהות הרא”מ הורוויץ (שבת, כג, ע”ב) שכתב דרב יוסף עצמו הוה מדליק נרות חנוכה.

אולם יעוין בהערות לגרי”ש אלישיב (שבת) שהביא משם האחרונים שאשתו הדליקה מפני שהיה סומא, כדברי המהרש”ל. עיין בנין שלמה סימן נב, ופרי יצחק ח”א ס”ו.

ועיין הלכות חנוכה לרבינו המהרז”ך (ט), צ”ע אם סומא חייב בנר חנוכה, ונ”מ שצריך להשתתף בפרוטה.

ועיין ערוך השולחן (סי’ תרע”ה ס”ק ה’) שכתב שנכון שסומא לא יברך.

ועיין בירור הלכה (סי’ רס”ג) שהמנהג למעשה שסומא מברך. ועיי”ש סימן תרע”ה. ועיין שונה הלכות על אתר. ועיין בשלמי תודה סי’ י”ח.

ועיין חידושי מהרצ”א על חנוכה (סוגיא ד’) – סומא חייב. ושם (סוגיא ו, יב) סומא מוציא אחרים ידי חובתן. ושם (יג) צ”ע אם הסומא בבית עם שאר אנשים אם מותר להדליק בפני עצמו להיות ממהדרין. וזהו דלא כמהרש”ל דלעיל. ומפות& כתב הפמ”ג (א”א, סי’ תרע”ה ס”ק ד’) שלא יעשה מהדרין מן המהדרין.

ועיין שמירת שבת כהלכתה (ח”ב עמ’ ל”ט).

ובעומק. סומא, סמ-וא. כלומר חל בו קלקול של הס”מ הנודע. ובחנוכה שמאיר אור הגנוז בוקע את סמיות הסומא ולכך אף הוא בכלל מצוה זו. ובעומק מכח מצוה זו ראוי לחייבו לחכמים בכל המצות מדרבנן ולר”י מדאורייתא. ולכך ראוי לו להיות מהדרין.

ובעומק, ביחס לעומק אור נר חנוכה שהוא אור דלעת”ל, כולנו סומים, כי גנזו לצדיקים לעת”ל. ואור נר חנוכה בוקע ומאיר להוציא כולם מעוורים וסומים, ועליו יש לברך בפנימיות פוקח עוורים. ואזי נהפך מסומא, סם-המות, לסם חיים. בבחינת “זכה נעשית לו סם חיים”.