עבודת שכל ורגש בעת הקורונה [#6626]

שאלה:

שלום לכב’ הרב.
רציתי לשתף את הרב בהרגשתי בתקופה האחרונה, ולקבל דעת תורה בנושא.
אני מאזין לדברי הרב, ואף קורא את הנכתב, ומשתדל לפעול בהתאם. איננו יודעים מה צופן לנו העתיד, וגם היום, בתקופה של הקלה יחסית – אין ולו בדל של ודאות ואין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. כאב לשני תינוקות שיח’, וכמו כן אנו מצפים בע”ה – טבעי שאי הודאות, והאופי המורכב של המצב מקשה עלי ברמה האישית, המשפחתית ושל הכלל-ישראל, וכך כמדומני אצל רבים אחרים. העוגן אותו מציעה האמונה בו ית’ רב ועצום, עד כדי פלא כיצד ניתן לשרוד בתקופה זו בלי אמונה ח”ו, ועדיין – ישנו קושי וחשש היות ואין איש יודע מה עלול להתרחש, וכבר אמרו בגמרא – יבוא ולא אראנו.
במקום לשמוח בשמחת הקב”ה, שמזה עשרות שנים לא היה העולם נקי כמות שהוא היום – כתוצאה מסגירה מוחלטת של אתרי בילוי ועוד, וכמו כן מכך שהוא ית’ מקדם את העולם כולו אל עבר התכלית הברוכה – אני מוצא את עצמי מוטרד: מה יהיה? מה עם האישה? הילדים? הכלכלה? התזונה? השאלות הקטנות, שבחיי היומיום מעסיקות את כולנו – אך מתגמדות מול הרצון האלוקי ותכלית הבריאה. אני מרגיש שאני עסוק בזוטות, אל מול גודל השעה.
אשמח לשמוע את דעת הרב, כיצד נכון להתייחס שכלית ורגשית למצב, ולהגיע לאיזונים הנכונים בנושא, כך שאוכל לאפשר לעצמי להשתחרר מכבלי המציאות, אלא עבר תפישה רחבה של גודל השעה, אם הדבר אפשרי.

תודה ותזכו למצוות!

תשובה:

ה”אור” שנצרך לפעול עמו בעת זו הוא אור של מסירות נפש. כלומר לא רק מסירות נפש בפועל אם יצטרך, אלא “אור” של מסירות נפש. שמוסר עצמו הכל בכל מכל כל אליו ית”ש.

אור זה גנוז במעמקי נפש כל ישראל, ונגלה בשעת השמד או כאשר אונסים אותו לעבור ח”ו על ג’ עבירות אפילו אצל הפחות שבפחותים.

לצורך התעוררות וגילוי של כח זה מומלץ ללמוד הלכות מסירות נפש, שבהלכות אלו גנוז אור זה, וכעצתו של ר’ ישראל מסלנט שבכל ענין שרוצה לעבוד בו יעסוק בתורה השייכת להנ”ל.

מלבד כך יש להתבונן על מהות “אור” זה של מסירות נפש עד שיתיישב בשכל היטב, ואח”כ לעורר לבבו לדבוק במדרגת אברהם “בך חותמים – מגן אברהם”, אחד היה אברהם שמסר נפשו על קדושת ה’.