פנימיות בזמן של הקורונה [#6613]

שאלה:

1) מה בעצם קורה בפנימיות העניין ששוב יש צירוף של עשרה למניין וכן שאר ההקלות השונות.
2) וגם בימים שהיה איסור של עד 2 איש, בפועל בכמה וכמה מקומות היה ניתן להתפלל בציבור ע”י צירוף החזן לציבור שבמרפסות, האם לדברי הרב במעלת “היחיד” רצוי להתפלל יחיד בעת הזו? – וא”כ, הרבה פעמים התפילה ביחיד היא פחות בהתעוררות וכוונה מאשר בציבור.
ועוד, שניכר מאוד הדבר שדווקא החיבור של השכנים ע”י 3 תפילות ביום, ובפרט תפילות השבת והחג, גרמו הרבה “חיבור של קדושה” בין השכנים . יתכן שזה גופא מה שהקב”ה רוצה?
3) שמעתי טענה, שכל מה שיש הקלות, זה משיקולים כלכלים, והם לוקחים בשיקול שימותו ויחלו עוד רבים. הם לא סנהדרין, אלא ההפך המוחלט, א”כ לכאורה מצד הלכות שמירת הגוה”נ עלינו להחמיר יותר מההוראות, ולא להקל בהם. מה דעת הרב על כך.
שאלות נוספות בנושא:
4) לעניין המדיה, האם ניתוק השימוש בזה למינימום, רק לצרכים חיונים ואו הורדת שיעורים וכו’ או לשלוח תמונות של הילדים לסבא וסבתא. ובפרט מתוך המאסה פנימית של הדבר והשתמשות בו שלא בדרך חיבה. ואפילו הגבלה לפעם או פעמיים בשבוע, האם זה די כדי לא להיות ‘מחובר’ ל’נון דנון’, או שעד שאין הפקעה מוחלטת אזי משויכים לצד האחר?
5) הרב ציין שניתוק ב”ב ושאר ריכוזים חרדיים היינו לרמז לציבור היראים להתנתק מההשפעה החיצונית, והדברים אכן מתיישבים על הלב מאוד. אמנם גם שכונות אשר נושא ההתבדלות היינו דגלם המרכזי, גם בודדו. האם יש הסבר לכך?

תשובה:

א. זה כמו בליל פסח שמאיר אור ואח”כ מסתלק, ויש ספירה עד יום החמישים. כן הכא יש תוקף של אור שירד ועתה עבודתינו לקנותו. אור של יחידיות.

ב.  זה החלק החיצוני הנצרך צירוף לזולתו. ובמקביל לכך יש לבנות עולם לעצמו.

ג. על מנת להכריע נצרך לברר את כל הפרטים, ובין כך הדבר מכוסה ונעלם, ולכך יש לבטוח בקב”ה ולעשות השתדלות לפי מדרגתו של כל יחיד, ולכך אין הדבר שוה בכל הנפשות.

ד. אי אפשר להתנתק לגמרי כי כל העולם ספוג בטומאה זו שבוקעת את קירות הבית ועוברת בתוכו, ולכך יש להתרחק כמה שיותר.

ה. מפני שההבדלות אינה כולה לשם שמים ונעשו עדרים עדרים.