קרבן מנחה וקטורת מחוץ להר הבית [#8060]

שאלה:

אבי עוסק בבירור המקורות הארכיאולוגים ביחס לתנ”ך ולדברי חז”ל. כאשר הוא תופס את התורה לאמת ועל פיה בירר טעויות רבות בארכיאולוגיה, כל מיני סברות מוטעות ומאה שבעים שנה שנוצרו אצלם יש מאין. באמת האמונה בצדק התנ”ך בירר ערפילים רבים בארכיאולוגיה.
לאחרונה הוא עוסק בתקופת הפרסים. עם מגילת אסתר. ומצא הקבלות וההסטוריה קיבלה את מקומה הראוי לה בלי פלפולי סרק.

הוא מצא דבר מעניין. על פי מי שהוא מזהה כמרדכי. היה בית מקדש בתקופתו. בייב (אלפנטין) בדרום מצרים.. שחרב ובקשו היתר ממרדרכי לבנות אותו מחדש. ומקדש חוניו היה כמה עשרות שנים אחריו.

מרדכי פוסק להם שיקריבו רק קרבן מנחה ואת הקטרת הבשמים.
כלומר לא מן החי.
שאלתי איך מרדכי שהיה ראש הסנהדרין כמובא בפרקי דרבי אליעזר פסק זאת.
כלומר שמעתי על מקור להיתר במקדש חוניו.
אבל זהו גם מקדש אחר. שאלתי מהו המקור לדעת הרב?
ולמה מן הצומח ולא מן החי. ואם כן, האם יש איזה מניעה הלכתית בימינו גם כן לבנות מקדש מחוץ להר הבית בשביל הצומח. או שזה מיוחד דוקא למצרים שהוא שיש לו דין מיוחד היות שעם ישראל נולד במצרים.
ומה טעם ההיתר הזה?

תשובה:

עיין מגילה (י’, ע”א) א”ר יצחק, שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה”ז, בית חוניו לאו בית ע”ז, וקא סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת”ל וכו’, אף נחלה יש אחריה היתר.

ועיין מנחות (קט, ע”ב) שיטת ר”י, והעלה עליו לשם שמים, שנאמר ביום הוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה’. ועיין תוס’ שם, תימה יש כאן איסור שחוטי חוץ, ונראה שלבני נח היה מעלה. והרמב”ם שם כתב שעבר על פן תעלה עולתך. וא”כ אפשר שמרדכי התיר לעלות של עכו”ם.

ודוקא צומח: על מצרים כתיב (עקב, יא, י) והשקית ברגליך כגן ה”ירק”. אולם בעל חיים, טלה, שה הוא ע”ז שלהם.

אין לבנות: מקרא דרשו דייקא ביום ההוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ מצרים, ולא מקום אחר. וק”ו שתלוי בהיתר במות ובמחלוקת קדושה ראשונה קדשה לעת”ל אם לאו. ועוד יש לדון רבות בחלקי האיסור ואכמ”ל.

וכבר נודע המחלוקת האם מותר להקריב קורבנות בזה”ז. וחלק מנידון זה קשור גם להיתר במות השתא.