שאלת הרצון [#6209]

שאלה:

שמעתי את הרב באחד משיעוריו שאמר שבנפש האלוקית של האדם אין רצון ורק בנפש הבהמית יש רצון ושיש מצב של פיתוח הרצון ושיש מצב של ביטול הרצון.

שאלה ראשונה: איך נוכל לדעת מתי שיש רצון כן לפתח אותו ולהביאו לידי עשייה בפועל ומתי כדאי לבטל את הרצון?

שאלה שנייה: והאם אדם שמרגיש שחסרה לו זוגיות או פרנסה צריך להתפלל על הרצון לבורא עולם שיעזור לו להגשימו? או שבכלל עצם הרצון הוא ויכוח עם המצב שהעכשווי שהכל לטובה (העשיר השמח בחלקו) ולכן צריך להיות מאושר?

תודה לרב,

תשובה:

בנפש האלוקית יש רצון בבחינת רצונינו לעשות רצונך, ותו לא.

בנפש הבהמית יש גם רצון עצמי.

בכל רצון יש להתבונן לפי השגתו אם גם הקב”ה רוצה בכך, ואם נראה לו שכן, ראוי לנסות להוציאו לפועל את רובו ככולו. אולם מכיוון שלעולם יש תערובת של רצון שאינו טהור, לכך יבטל חלקו, בכדי לקנות קנין של ביטול רצון עצמי.

יתר על כן גם מה שרוצה להוציא לפועל, ירצה כן בתנאי שכך הקב”ה רוצה, ואם לאו יסכים לבטלו.

ולכך בכל חסרון יש להתפלל על כך שיושלם אם זהו רצונו. אולם יבקש שאם רצונו ית”ש שיושלם, ואם אין זה רצונו ית”ש שלא יושלם ויסכים לבטל רצונו.

יתר על כן בכל רצון יבטל מעט מתוך אמונה שהכל לטובה.

נמצא בכל רצון ג’ חלקים.

א. ביטול תחתון מחמת הכרה שזהו רצון בלתי טהור של הנפש הבהמית.
ב. תפלה שימולא רצונו על תנאי שזהו רצונו ית”ש.
ג. ביטול עליון מכח אמונה שהכל לטובה.