דע את בטחונך – 2 [#12434]

כ"ה אייר התשפ"א

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
ברשותכם, כמה הבהרות באשר לשיעור השני בסדרה החשובה:
הרב מתייחס לאורך השיעור לרוח קדושה, עליה דיבר החזו"א, כאמצעי לבירור מקור הרצון. ברצוני לשאול:
1. האם ייתכן שלאדם יהיה צורך מהותי מאד, אך לא תתלווה לו רוח זו, או שעצם העובדה שאינו בעל רוח זו - הרי זו עדות שהצורך אינו הכרחי עבורו באמת?
2. האם רוח קדושה זו מחייבת דרגה רוחנית גבוהה, שרק מי 'שאוחז' בה, עשוי לזכות לרוח זו?
3. האם הרב יוכל להרחיב במעט אודות חווית הרוח? הרי, בנקל ניתן לבלבל בין רוח שכזו לבין רצון עז. האם יש אמצעי לבחון האם זו רוח קדושה, או משהו אחר?
4. האם שייך להתפלל על כך? שלאדם יהיה בירור באשר למקור הרצון שלו?
ובנושא אחר:
הרב כתב שעל דבר שאינו צורך קיומי שלו, אדם לא יוכל לבטוח ביטחון גמור. אם כן, האם גם לא יוכל לעולם למשוך השפעה מלמעלה של אותו הדבר, מקו התקוה אותו הרב הזכיר בשיעור? ז"א - כל מה שחידשו רבותינו שניתן למשוך השפעות משמיים, תהיינה אשר תהיינה, מכוח הביטחון (קו התקווה) - היינו דווקא השפעות שהן צורך קיומי לאדם? ממילא, הסיפור המפורסם על אותו יהודי ששמע שאם יבטח בד' יזכה לפרנסה, עזב את עבודתו וזכה (הרב הביא את הסיפור בשיעור) - האם יש לפרש שהצורך שלו בדבר היה קיומי? מצד אחד - זה דוחק. מצד שני, עובדה שהוא עשה זאת, מה שיכול להעיד שאכן הצורך שלו בדבר היה קיומי.

תודה ותזכו למצוות!

תשובה:

א. אינו מוכרח שתתלוה לו רוח זו, כי לצורך כך נצרך זיכוך, ורוח זו היא מעט בבחינת רוח הקודש, שלא כל אדם זוכה לה.

ב. כן, כנ"ל אות א'. והיא בחינת לב טהור ברא לי אלקים, ו"רוח" נכון חדש בקרבי.

ג. כל דבר שתלוי באבנתא דליבא ובהרגשה קשה לבטא זאת באותיות ומילים. אולם פטור בלא כלום אי אפשר. זו רוח שקטה וחזקה פנימית ועמוקה בעומק חדרי הלב.

וכמו בנבואה, שתחילה הנביא אינו ודאי בנבואתו, כמו שנאמר אצל שמואל, כן ברוח זו, הולכת ומתבררת ודאותה לאט לאט על דרך כלל, הן מצד הרגשת הודאות והבהירות בה, והן מצד התולדה שרואה לבסוף שכן היה.

ד. כן, בוודאי.

ה. זו שאלה עדינה, ושורשה תלוי בסוגיית ידיעה ובחירה. מצד הבחירה האדם יכול לבטוח בכל ענין. אולם מצד הידיעה שכבר חקקה מה יקבל, אין יכולת לבטוח אלא שיקבל חלקו, מלשון חקיקה, שכך נחקק לו לחלקו, וזה נקרא צורך קיומי, כלומר חלקו שלו.