שאלה:
שלום לכב' הרב
אפתח בתודה על האפשרות לשאול את הרב שאלות - ולזכות לתשובות מאירות עיניים ולב.
מזה תקופה ארוכה אני לומד את כתבי הרב השונים, ומסקנה מרכזית שהסקתי מתוכם, היא שכל העולם כולו - ביטויים של אלוקות. לא זו בלבד שדבר לא נעשה מעצמו, דבר לא קיים מעצמו. כל המתרחש עמנו, מהאירוע הקטן ביותר ועד לאירוע הגדול ביותר מאת ד' הוא, לטובתנו, והוא ית' מאפשר לנו להתקרב אליו באמצעות המתרחש סביב - במידה ונזכה להתנהג בהתאם (ולעמוד בניסיון). במידה והדברים נכונים, ברצוני לשאול את השאלות הבאות:
1. בהתאם לגישה זו, אני מתמודד עם אתגרי חיי. אני פונה לד', מכיר בכך שהייסורים הם מאיתו, לטובתי - ומבקש ממנו שכשם שהביא אותם עלי - כך יסלקם מעלי. האם לא מדובר בתרתי דסתרי? אם הייסורים בטובתי - מדוע אני מבקש את סילוקם? לאחרונה, כסוג של 'פיתרון', אני מבקש שלא יהיה בייסורים עוד צורך - וממילא יסורו מעלי. מהי דעת תורה בנושא?
2. כיצד צריכה להיות הגישה שלנו לחטאים על פי הנ"ל? גם החטא - ייסורים הוא. האם גם בחטא נכון 'לשמוח'? האם נכון לומר שד' הוא שהביא עלינו את החטא? אציין שאיני חש שתפישה כזו מעוררת אותי לחטאים חלילה, אך אני תמה אם נכון לומר מילים שכאלו לקב"ה, ומצאתי את עצמי נבוך ובלי אמצעי מרכזי שלי בעבודת ד', זה שהוזכר בסעיף א'.
3. הסקתי, שלא רק הנעשה מחוצה לנו הוא ביטוי אלוקות, אלא גם הנעשה בתוכנו. אסביר - אדם שנוטה לחרדה, למשל, פירוש הדבר הוא שהקב"ה הוא שמביא עליו את המחשבות החרדתיות, והן בטובתו. כך גם לגבי קומות הדיבור והמעשה. מצאתי תועלת רבה בדברים, וברצוני לשאול את יש בהם מן האמת - מפני שההתמודדות עם מחשבות קשות, ועם צדדים מורכבים נוספים בנפש הופכת לקלה יותר משמעותית כאשר ברור שמקורה בקב"ה, ולטובה היא.
4. דוגמא ספציפית לקושי עמו אני מתמודד ואשמח להכוונה בו: אני מתקשה ביותר, מזה שנים, לקבל הכרעות בנושאים שונים, וככל שהנושא מורכב כך אני מתקשה. הדבר מביא אותי לדחייה של הכרעות וממילא לצבירת עומס עד כדי חולי ח"ו. אני חושב שעיקר הקושי הוא בויתור בלתי נמנע על צד אחד - חלק בלתי נפרד מכל הכרעה שהיא. על פי הנזכר בסעיף א', פיתחתי הסתכלות שונה על המצב: ההתלבטויות האינסופיות, גם הן ביטוי רצון ד' בעולם. אני מתפלל על כך שיזכני ד' לקבל הכרעות נכונות בזמן הנכון, מפני שמאתו הלבטים - ומאתו ההכרעה. תפישה זו מקילה עלי את ההתמודדות. רציתי לשאול האם דרך זו נכונה, ובכלל - כיצד יוכל אדם לקבל הכרעה בנושאים שונים, על פי דעת תורה. האם יש דרך להגיע 'לאמת', או 'לנכון'? לאחרונה אנו מתלבטים האם לעזוב את עיר מגורינו הנוכחית - בני ברק, לטובת ערים אחרות. ההתלבטות מורכבת ובעלת השפעה רבה עלינו ועל ילדינו. איך מקבלים הכרעה?
5. הדרך החדשה בה אני הולך, המלווה בקריאה מתמדת בספרי הרב ובעיקר בס' בלבבי משכן אבנה ב', המסייע לי להחדיר למוחי וללבי את המציאות האלוקית, שינתה משמעותית את חיי הרוח שלי, הן בהרגשה והן למעשה. אבל - ישנם זמנים בהם אני מרגיש כעין מסך שיורד ביני לבין הקב"ה (כך גם בימים האחרונים), מבלי כל סיבה נראית לעין. אני ממשיך להתפלל, מבקש שהמסך יוסר ומתפלל עוד על נושאים שונים, כרגיל, ומצפה לשינוי. רציתי לשאול את התופעה מוכרת, ומה נכון לעשות על מנת להתמודד עמה.
תודה רבה, ותזכו למצוות.
תשובה:
א. היסורים לטובת האדם לתקנו. אולם אפשרי מפניו ית"ש לתקן בדרכים שונות. וע"ז אנו מתפללים שיותקן ע"י מדת החסד – אהבה בגילוי, ולא ע"י מדת הדין, יסורים, אהבה מסותרת.
זאת ועוד. עצם התפלה היא מתקנת חלק מן הקלקול.
ב. זו דרך מסוכנת מאוד, שרבים נפלו בה ומעטים צלחו בה. ולכך ע"ד כלל ראוי לרחוק ממנה.
ג. נכון מאוד. אולם יש לצרף לכך שפעמים זה תולדת מעשיו הבלתי מתוקנים, בבחינת "פחדו בציון חטאים".
ד. דרך נכונה. צורת ההכרעה הפנימית, ביטול עמוק פנימי מאוד לרצון הבורא בכלל, ורצון הבורא בענין זה בפרט, ואזי שוקלים הדבר בעיני השכל הנקי שמאיר מאורו ית"ש ע"י ביטול הנ"ל, ומתוך תפלה מעומקא דליבא.
יש להגיע לכך שהעביות וגסות האדם לא תסתיר את רצון ה'.
ה. תופעה מוכרת. ויש לחפש אז בחור קטן של המסך. כי לעולם ההסתר אינו גמור, ודרכו לדבוק בבורא.
וזהו קטנות דקדושה. שאין פירושו ריחוק, אלא דבוק דרך פתח צר לפי ערכו.
קטגוריות
