#10 הבנת הנפש [#9967]

כ"ג חשון התשפ"א

שאלה:

המשך שאלה 9898

שלום לרב,

1. הרב כתב לי שלהויה מתראה בכמה פנים אין יחס ישיר בחב"ד, איפה כן יש יחס ישיר לזה? והאם זה רק בכתבי קבלה או בחסידות/מוסר וכו'? אשמח שהרב יציין לי את המקומות שמכיר בהם יחס ישיר להויה המתראה בכמה פנים.

2. מה ההבדל בין עצמות המאור לעצמות?

3. אם עצם הוא בלתי נראה אז מה ההבדל בין עצם להויה? מבשרי אחזה שעצם הנפש הוא באמת נעצם/נעלם אבל הוא כן מתגלה בכמה אופנים (כוחות נפש) ז"א שהוא כן הויה המתגלה בכמה פנים, הרב יכול לדייק אותי פה?

4. הרב אומר שחב"ד לא עוסקים בעצם/הויה, זה ממש שונה ממה שהבנתי בכתבים שלהם אשמח אם הרב יוכל להבהיר לי ב3 קבוצות הציטוטים הנ"ל למה לא מדובר על עצם/הויה (לא סתם העתקתי טקסט לרב אלא בחרתי אותו בקפידה כי אלו נקודות שממש האירו לי שמדובר על עצמות):

קבוצה 1 - עצמות המאור
תורה אור יד,ב: "אבל במאור שהוא א"ס לא שייך צמצום ח"ו ולא העלם ואדרבה המאור הוא בהתגלות ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוה מצוי... שמ"מ המאור עצמו הוא נמצא למטה כמו למעלה" - הרי בשיטת חב"ד צמצום לא כפשוטו אז לפי הבנתי מדובר פה על הויה ולא על אור א"ס שנמצא רק שנעלם מלהתגלות
הגהות לד"ה פתח אליהו: "המאור אין ענינו להיות בבחינת גילוי שאינו בגדר גילוי כלל, דכל עצם בלתי מתגלה (ואינו שייך בו ענין העלם גם כן דהעלם שייך בדבר ששייך בו גילוי וכמו האור שהוא בבחינת גילוי... וקודם שמתגלה הרי הוא בהעלם, אבל עצם המאור שאין ענינו גילוי ממילא אינו שייך בו גם כן העלם כו')" "ועניין ההתגלות בו (מה שצוטט לעיל בתורה אור) אין ענינו שיהיה בבחינת תפיסא והשגה מה הוא.. כי אם עניין ההתגלות הוא מה שהוא נמצא ומתגלה כמו שהוא למעלה מגדר גילוי"

קבוצה 2-
ספר עבודת הקודש ש"כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כך יש לו כח בגבול. שאם תאמר שיש לו כח בבלתי בעל גבול ואין לו כח בגבול, אתה מחסר שלימותו. ואין סוף הוא שלימותא דכולא".
ראיתי הרבה פעמים שחב"ד מתייחסים לאמרה הזו בכתבים שלהם, האם לא מדובר פה על ההויה שמתראה בכמה פנים (גבול ובלי גבול)?

קבוצה 3 - מאמר פתח אליהו של הרבי מלובביץ
סעיף י"ב במאמר: "זה שנתבאר לעיל (סעיף יו"ד) דכשנרגש בב' הדיעות (דדעת עליון ודעת תחתון) שענינם הוא לגלות הענינים שבאוא"ס (שהוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית) שתי הדיעות הם ענין אחד, הוא בכללות. אבל בפרטיות, גם הענינים דלמעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית (כמו שהם באוא"ס) הם שני ענינים. ועפ"ז, בכדי שיהי' החיבור דדעת תחתון עם דעת עליון, ועד"ז החיבור דטבע עם למעלה מהטבע, הוא ע"י גילוי העצם שלמעלה משניהם...זהו גם הטעם על זה שצריך להיות החיבור דשני הענינים דטבע ולמעלה מהטבע, כי כל אחד משני הענינים שרשו הוא באור א"ס, וע"י החיבור דשני הענינים הוא המשכת העצמות."-
פה זה כבר שלב מעבר לשלימותא דכולא שצוין לעיל בעבודת הקודש, כי בשלימותא דכולא יש יחס עדיין למעלות (גבול ובלי גבול) כי הם עונות לתארים שמהוים יחד שלמות, בעוד פה זה מצד שעצמות אינו מוגדר ולכן אין יחס למעלות אלא מתייחס לעצמות בלבד שהכל נובע ממנו וברצונו.
בכלל בכל מאמרי הרבי מלובביץ אני מקבל את ההבנה שהתכלית אצלו היא גילוי עצמות א"ס (וראיתי שהרב מדבר על זה שזאת תכלית הבריאה לפי היחידה שבנפש)

תודה רבה מאוד מאוד!

תשובה:

א. זה סוד אורו של משיח, ולכך כמעט לא נכתב אלא ברמז נעלם מאוד. ועתה מאיר באור רב כי קרוב יום בואו, ומאיר והולך מחיל אל חיל.

ב. עצמות המאור, יחס של אור, ושורש האור נקרא מאור, ממנו אור. לעומת כך עצמות ממש, עצם ההיות.

ג. העצם נגלה "בהתפשטותו" לתתא. במקומו מושג ע"י "השגת השלילה", כמו שלל של מלחמה שהוא השגה. ולכך כאשר עוסקים בעצמות, מגדירים בו שלילה ועי"ז משיגים ודבקים בו, ובדקות נכללים בו.

לעומת כך הויה, הכרה בה כהויה.

ד.

  1. אור א"ס, צמצום. מאור למעלה מכך. אולם הידיעה גילוי חיצוני ולא הכרה הויתית, אלא הכרה אמונית. "מצות" אמונה, או "נתקע" אמונה בלבם. גלוי שהוא נמצא מתוך "אמונה".

בחב"ד מוזכר אחדות הכלב הויה אחת, אולם לא באופן של "התראות", שלתתא הכל אחד ממש.

  1. אור א"ס "מתראה", ההויה אינה מתראה. יש את עצם ההויה, הויה פשוטה, והכרה בה. ויש שלב שני, התראות ההויה. יש לדקדק בשני שלבים הללו מאוד מאוד מאוד.
  2. ההויה, "פשוטה". למעלה מיחס של פרטים, הרכבתם, אחדותם, שורש אחד להם. וכן אינו בגדר "המשכת העצמות", הויה פשוטה אינה נמשכת. ויתר על כן חיבור של שני ענינים הממשיך את העצמות, כיוון שנובע מחיבור "שני ענינים" אינו גילוי העצמות בעצם.