שאלה:
א) מה המקור שהאדם צריך ללמוד חלקו באורייתא?
ב) איך מגיעים לשמחה, הלא יש כמה תנאים לשמחה, שהאדם צריך להגיע לחלקו באורייתא, וגם צריך להוציא כוחותיו אל הפועל, וכבר בזה יש עבודה אינספית, וגם צריך אמונה ובטחון ומבט של עין טובה, וא"כ לכאורה יש דרך ארוכה מאד מאד להגיע לשמחה, האם יש דרך קצרה לשמחה או שא"א לאדם להיות בשמחה עמוקה אא"כ הגיע לחלקו באורייתא והוציא כוחותיו אל הפועל?
ג) ר' שמשון פניקוס זצ"ל כתב יש הקבלה של נרנח"י לכח המעשה (נפש), כח המידות (רוח), כח הכוונה ומחשבה (נשמה), כח הרצון (חיה) וכח השמחה (יחידה). האם הרב מסכים לזה? והאם הרב מסכים ששמחה במצוות הוא בחי' יחידה, צ"ע דהא מנוחה היא בחי' יחידה (וכמו שהרב מבאר תמיד), והרב מבאר שמנוחה ושמחה היא סתירה, כיון שמנוחה היא אי-תנועה ואילו שמחה היא תנועה.
ד) בעבר היה לי סדר עם חברותא א' שנתן לי הרבה סיפוק וחיות ועונג, ומחמת כמה טעמים הסדר הזו אינו יכול להמשיך, והייתי בתחושה של אבילות מסוימת להרבה שנים על שנאבד לי סדר הזו. כיצד אני יכול לשוב לאותו חיות, לאותו שמחה, לאותו תענוג שהיה לי אז.
תודה רבה מאד להרב,
תשובה:
א. "ותן חלקנו בתורתך".
ב. זו דרך ארוכה, אולם יש שמח בחלקו, במה שהשיג עתה. וכן שמח בכל נקודה טובה ולו הקטנה ביותר שיש בו, כי בתוכה מאיר אור ה'.
ג. מעשה – נפש. מידות – רוח. התבוננות – נשמה. מחשבה של ראיה – חיה. רצון – יחידה. שמחה אותיות חמשה, היינו כללות הארת המקיף של היחידה שמקיף לכל הנרנ"ח בשווה.
מנוחה – ביטול הרצון, בחינת עתיק כנגד כתר. לעומת אריך, רצון, שאף הוא כנגד כתר, כנודע שעתיק ואריך כנגד כתר. עיין לדוגמא עץ חיים שער המוחין, פרק ג'. שמחה, מקיף של יחידה, שמקיף לנרנ"ח, כנ"ל.
ד. צריך ללמוד ללבוש ולהפשיט ולא לקבל חיות דוקא ע"י לבוש מסוים, אלא מאן דלביש ברמשא לא לביש בצפרא וכו'. נקודת החיות הפנימית אינה משתנה לפי שורשו, אולם הלבוש משתנה.
קטגוריות
