שאלה:
יישר כח לרב שליט''א על כל התשובות המחכימות והמסייעות לקבל מבט פנימי ואמיתי בנושאים חשובים ומורכבים ועמוקים.
רציתי לשאול את הרב שליט''א:
א) כתוב בחובות הלבבות "החסיד צהלתו בפניו ואבלו בליבו'' , מה הכוונה, הרי זה לכאורה נראה כ'הצגה', שאין הוא שמח באמת אלא זה חיצוני, ואם נאמר שאבלו הוא ביחס לחטאיו וכדו' הרי אין לזה קשר לענין צהלתו. דמשמע שצהלתו ואבלו הם באותו ענין. ואם נאמר שהם בשני ענינים שונים כיצד יכול להכיל שני הפכים בו זמנית.
ב) הנפש מורכבת מרבדים רבים,כמו שהרב שליט''א ביאר זאת בארוכה בספריו ובשיחותיו.אני מבין שהרבדים העמוקים ביותר הם ביחס לעצמו וביחס לבורא ית'. לדוג' כח האהבה לזולתו הוא יותר חיצוני מאשר לעצמו, אם כן כאשר הוא מתעסק ברבדים החיצוניים (כקשר עם הזולת) הדיבור וכדו' גם נעשה בצורה חיצונית ולא בלב שלם, בחיבור פנימי אמיתי. שאלתי היא כיצד אדם יביא את עצמו שגם הקשר עם הזולת יהיה קשר פנימי אמיתי ולא חיצוני.
תודה רבה לרב שליט''א, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה ונזכה כולנו לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!
תשובה:
א. מחד שמח בחלקו, ומאידך תמיד רואה מה חסר לו עוד בעבודת קונו. וזהו כאדם המסתכל על כוס חצי ריקה וחצי מלאה, ורואה את ב' החלקים יחד. ועל זה אמרו חז"ל, במקום גילה שמה תהא רעדה. וזו תנועה מהירה ברצוא ושוב. ובעומק זו תפיסה שכל דבר בבריאה יש בו חלק וחסר בו חלק, בורא נפשות רבות וחסרונן!
ב. נצרך לכלול עצמו עם הכלל, ולא רק לצאת מעצמו לזולתו, אלא כולל עצמו עם שורשו שהוא הכלל.
קטגוריות
