שאלה:
לכבוד מו"ר שליט"א
הרב כתב לגבי מה ששאלתי בענין 'ציור' בדמיון של השכינה, ש"אין לצייר ציור כלל! זה מביא על דרך כלל להגשמה ח"ו ח"ו".
א. בשאלתי הנ"ל הנחתי, שהבעיה של 'הגשמה' שייכת רק כלפי עצמותו והאור אין סוף, אולם כלפי גילויו, מאחר שנתברר לי שהקב"ה מתגלה אלינו באופן של רגשות, שזו הרי הגשמה נוראה ביחס לא"ס, חשבתי שלכאו' מוכח מכאן שכלפי גילויו אין את הבעיה של ההגשמה, כי אדרבה, זו באמת המטרה, לגלות את הקב"ה באופן המוחשי והמגושם ביותר! כדי שגם בעולם הכי מרוחק נכיר אותו לפי הכלים של אותו עולם. ועתה נתבררה לי טעותי, אך נעשיתי מבולבל בנקודה זו- האם כלפי גילויו יש את האיסור של ההגשמה או לאו. ברגשות אנו רואים שאין איסור, ובציור- כן.
ב. כאשר אני מצייר לעצמי שהקב"ה עומד כנגדי, למה זה לא חשיב ציור? שהרי אני מגביל אותו במקום שהוא רק כנגדי, ולכאו' זה בחינה של ציור בגילויו?
ג. מה היא ההבחנה של ציור של שם הוי"ה לנגדו, למה אין בזה החשש הנ"ל?
ושוב נתבוננתי שהרב דייק לכתוב שזה מביא ע"ד כלל להגשמה, ולא שזה גופא ההגשמה, ואולי הפשט הוא ד'הגשמה' זה התפיסה שאני תופס את גילויו כעצמותו, וזה חשש שיש בעיקר בציור ממש ובעיקר בציור של צורת בן אדם על דרך כלל נתפס שהאדם שאני רואה זה הוא ולא רק גילויו, משא"כ ברגשות ובשאר ציורים. האם הבנתי נכון?
תודה רבה על כל גילוי הקב"ה שהרב מגלה בנפשותינו, ועל כל מה שהרב עוזר לנו להכיר את נפשנו משורשה העליון עד למקומה התחתון.
תשובה:
א. הגשמה עניינה תפיסת עליון רוחני דק בכלים של תפיסת תחתון עבים יותר ומגשומים יותר. כן הוא בכל מדרגה ומדרגה.
ב. הוא "מתגלה" לי במקום זה, אולם לא ח"ו שהוא נמצא במקום זה בלבד. וגם בזה באי אפשר לצייר ציור כפשוטו, אלא קביעת הדעת והלב שהוא כאן.
ג. אור א"ס "מתלבש" באותיות. וכן הוא "מתלבש" בצורת אדם, אדם קדמון. אולם יותר נכון לצייר הלבשה באותיות, מפני שבזה האדם חש שהדבר מופשט. אולם כאשר האדם מצייר צורת אדם, כיוון שגם הוא עצמו צורת אדם, יכול לבוא מזה ח"ו תקלה גדולה. והבנת נכון.
קטגוריות
