168. הנהגת הקב”ה את עולמו, התייחסות לרפואות שהועילו [#4710]

י"ג כסלו התש"פ

שאלה:

א. בספר קל"ח פתחי חכמה להרמח"ל, בתחילת פתח ב כתב: "אי אפשר לומר שרצה הרצון העליון שיוכלו להיות רצונות אחרים, מונעים על ידו באיזה אופן שיהיה. כי הרצון העליון אינו רוצה רק טוב לבד, וזה אינו טוב ודאי - שלא יוכל טובו להתפשט בבריותיו. ואם תאמר, כך הוא טוב - להיטיב לצדיקים כמו להרע לרשעים, ורחמי רשעים אכזרי. הרי כתיב, וחנותי את אשר אחון - אף על פי שאינו הגון".
ולכאורה קשה, שבגמרא בברכות (ז,א) מבואר שהיא דעת ר"מ, ואמרו דפליגא אדר' יוסי דאמר רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור. וביאורו, דמשלם לרשע שכר מצוותיו בעוה"ז כדי להאבידו בעוה"ב, כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, וכ"כ המהרש"א, ונמצא לכאורה שרוצה להאביד הרשעים. האמנם נחלקו התנאים בהנהגת השי"ת את עולמו וברצונו להיטיב?
ב. בזוה"ק (ח"א קנו,ב): "תא חזי כתיב, תני נא לי מדודאי בנך, לאו דודאים אולידו לה לרחל, אלא קב"ה קא גלגל מלה ע"י דאינון דודאים, בגין דיפוק יששכר... ואי תימא דאלין דודאים פתחו מעהא דרחל, לאו, דהא כתיב וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה, קב"ה ולא מלה אחרא, בגין דאינון דודאים אף על גב דחילא דלהון לעילא, בההוא חילא דלהון לא אתמני פקידה דבנין, דהא בנין במזלא תליין, ולאו במלה אחרא. ואי תימא דהא אינון למגנא אתבריאו, לאו, דהא אפילו למלה דא סיועא אינון לאינון דמתעכבי, ולאו אינון עקראן, ולא אתגזר עלייהו אלא במזלא".
כח ההולדה שיש בדודאים מובן לכאורה ככל הכוחות שברא הקב"ה בעולמו. אלא שיש להבין מה שאמרו שאין לתלות ההולדה בדודאים מחמת שרחל עקרה היתה, ואין בכוחם לפקוד עקרות, אולם אילו היתה מעוכבת ההולדה היה מקום לתלות פתיחת רחמה בדודאים.
גם יש לברר ככלל מהי ההתיחסות האמתית לרפואות וסגולות וכיו"ב, אם נכון לומר רפואה פלונית הועילה לי. וראה גם בגמרא שבת (קיא,א): "והאמר ר' יוחנן הן הן החזירוני לנערותי", ופירש"י: "והא"ר יוחנן לאחר שזקנתי החזירוני אותן רפואות לנערותי". ע"ש.

תשובה:

א. ר"מ שורשו באריך, ולכך לא עמדו חכמים על סוף דעתו. כ"כ בחז"ל (ראה עירובין יג,ב: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו"). ופרושו שהוא מעולם האריך. והנה הנהגת המשפט - שהאריך בביאורה בספר "דעת תבונות" - מושרש בז"א. והנהגת היחוד מושרשת בכתר, באריך.
והבן, שכל דבר יש בו י' ספירות כנודע. ולכך על כל דבר אפשר להסתכל גם מתוך הנהגת המשפט, וגם מתוך הנהגת היחוד. והנהגת המשפט היא ההנהגה המובנת, ומצד כך פירשו בגמרא צדיק וטוב לו וכו'. אולם מצד הסתכלות האריך, אין הסבר. וע"ז אמר ר"מ לפי שורשו, שמשה רע"ה לא קיבל תשובה (ראה בגמרא שם: "שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו.. ופליגא דר' מאיר דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנא' וחנתי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון), ושניהם אמת.
ב. בכל דבר יש אור וכלי. והכלי יכול להיות גשמי, משא"כ האור. ולכך כל השפעה היא ממנו ית"ש, אלא שאפשר שנתלבש בכלי פלוני ובכלי אלמוני, אולם המרפא לעולם הוא אחד, הקב"ה. שזה כל סוד הבריאה, "הציץ עליו בעל הבירה", ניצוץ מהארה ממנו ית"ש.
ובעומק, זהו אחד מן החילוקים בין אור לכלי, שהאור משיג לעולם שהוא מונהג ממנו ית"ש, משא"כ הכלי.