591. שדכנות – מיהו הראוי להתעסק בכך [#5376]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

א. איך אדם יכול לדעת אם יש לו כוחות הנפש לעשות שידוכים לאחרים, בפרט אם הוא אברך ועיקר עבודתו הוא להיות שקוע בתורה?
ב. אם יש לו רצון לכך, האם זה סימן שיש לו את הכוחות הנפש לעשות כך?
ג. האם יש בנ"א שיש להם עבודה לעשות יותר שידוכים, כיון שיש להם הרבה כשרון ורצון לכך?
ד. ואם כן, כמה, ואיך?
תודה רבה להרב.

תשובה:

א. לצורך עשיית שידוכים נצרך כמה תכונות, ועליו לבדוק אם תכונות אלו קיימים בו עתה ברובם:
הרבה הרבה סבלנות, ולא לדחוק את השעה, אלא בעדינות מופלגת אם זה נראה מתאים מאוד… והם סתם דוחים.
להכיר אופי דק של משפחות והמוצעים בפרט בכדי לא לפגוע במה שמציע, וכן לא לבטל זמן, וכן למנוע עגמת נפש יתירה.
לדעת מה לומר, ומה לא לומר… לפי גדרי הלכה, וחכמת חיים.
לדעת איך לומר את מה שצריך לומר, כגון סגנון הדיבור וכד', וכן איך לומר כאשר צד אחד אינו מעונין, וכד'.
ללמוד מה עולם הערכים של כל מוצע-ת ומשפחתם.
כח להקשיב לבנ"א, ולדעת איך להגיב בכל מיני מצבים עדינים.
לסבול תגובות בלתי נעימות, ובלתי מוצדקות.
לדעת לברר על בנ"א, כלומר לדעת מה לשאול, ואיך לשאול, ומה לא לשאול…
אופי חברותי נעים שיח.
כח דיוק, כשנצרך, כי פעמים ראוי להעלים הדיוק.
ב. רצון אינו מכריח התאמה.
ג. כן.
ד. פעמים זה נעשה גם לשם השתדלות בפרנסה ואזי זה תלוי בצורך הכללי ומדרגתו של האדם ביחס להשתדלות. ופעמים זה נעשה בעיקר לש"ש, חסד והטבה לבריות, ולפיכך יש לקבוע זמן ביום לחסד לפי מדרגתו של האדם, אולם ראוי לכל אדם שלא יפחות לפחות מחצי שעה ביום ממעשה חסד. אולם ראוי שיהיה לכך זמן קבוע פחות או יותר, שלא יעקר מעיקר עולמו. תלמודו. ויעשה כן מתוך הכנה של מח ולב, להיטיב לבריותיו של הקב"ה מתוך אהבת ה' ואהבת ישראל לפי מדרגתו, שיהא נרגש בלבו אהבתם והרצון להיטיב להם.