שאלה:
בספר בית קלם ראיתי בשם הסבא מקעלם שבשעת לימוד גמרא אין להשתמש כלל בכוחות הנפש, רק בשכל פשוט, שכל אנושי. אבל ב"דע את דמיונך" הרב מבאר שהאדם צריך להיות מודע לכוחות הנפש שלו גם בשעת לימוד גמרא. וגם מתוך הרבה דרשות ששמעתי מהרב, משמע שצריך להשתמש בהרבה כוחות נפש בשעת לימוד. אולי לא הבנתי את כוונת הרב, או את כוונת הסבא מקעלם – האם הרב יכול לבאר לי למה אין זה סתירה.
תשובה:
תשובה: כל מה שנכתב על דרך כלל, הוא בזמן ההכנה ללימוד או לאחריו. אולם בזמן הלימוד עצמו ישים כל הויתו בעסקה של תורה ללא שיור. ובזה בא המחלוקת הנודעה האם להפסיק מידי פעם ע"מ לא להסיח דעת ממנו ית"ש, או שזהו גופא דביקות בו. אולם זולת זה, יש לחשוב רק בעסקו בתורה בה, ורק בה. ופעמים ניתן ליחד זמן לימוד מיוחד בפרטות, זמן מועט, שבו גם תוך כדי הלימוד האדם מברר את מחשבותיו וכוחות נפשו בזמן לימודו. אולם זהו רק לזמן מועט ומוגדר.
קטגוריות
