150. צורת הנפש ע”פ תורת החסידות, שימוש הנפש הבהמית את הנפש האלקית, השגת רצון ההויה ע”י ביטול המפריעים [#4683]

י"ב כסלו התש"פ

שאלה:

ע"פ תורת החסידות והבעש"ט אני מבין שיש לאדם ג' נפשות:
נפש אלוקית - עצם ההוויה שלו - עצמו (מורכבת מאלוהות הזורמת בכל רגע ויש לה תכונות אופי ייחודיות ורצונות פנימיים(.
נפש בהמית - האני של האדם, תפיסת ההכרה שלו כלפי עצמו (מורכבת מארבעת היסודות ויש לה תכונות אופי ורצונות חיצוניים(.
נפש שכלית - שהיא הממוצעת שתפקידה הינו לתווך בין שני הנפשות.
ב' שאלות:
א. האם צריך להשתמש ברצונות ובתכונות של הנפש הבהמית רק בכדי לשרת את הנפש האלוקית? כלומר לבדוק מה עצם ההוויה רוצה ואז לבדוק איזה יסוד דומיננטי באישיות יכול לשרת ולהוציא לפועל, ואזי גם אם הנפש הבהמית תקבל מכך כבוד גדול, האם זה בסדר?
ב. רבי נחמן אומר שאם אדם רוצה ממון ויכוון ברצון ויגבר הרצון בביטול כל ההרגשות המתנגדים, בודאי יהיה לו. האם זוהי העבודה האמיתית של עצם ההוויה לכוון במה היא רוצה ולבטל את כל האמונות/מחשבות המגבילות ולהשיג את הדבר?
אני מוכרח לציין שאני קורא את ספרי הרב והם ממש מאירים את חיי. תודה!

תשובה:

תשובה:
בלשון התניא הגדרת הדבר. נפש אלוקית הנחלקת למוחין ומדות. ע"ג יש ג' לבושים, מחשבה דיבור ומעשה. וכן יש נפש בהמית מקליפת נגה.
א. צריך שהנפש הבהמית תהיה "שמש" לנפש האלוקית ולא תשמש לצרכה. וזהו התכלית, שכל הויתה תהא לצורך זולתה, אולם א"א לעשות זאת עתה בשלמות. ולכך לעולם יש להגדיל את היותה משמשת את הנפש האלוקית, ולהקטין את צרכה לעצמה. ולכך אם היא מקבלת כבוד גדול, תנועה זו מחד מוציא לפועל את כוחות הנפש האלוקית, אולם מאידך זה מגדיל אף את הנפש הבהמית. ומכיון שיש להקטינה ולא להגדילה, לכך מעשה בכיון זה אינו הכיוון הנכון.
ב. ישנם כמה חלקי עבודה. א. לבטל כל רצונותיו לרצון הבורא. רצון אחד. ב לדבוק באחד שבתוך עצמו, להעמיד כל חלקי נפשו ברצון אחד עצמי. ג. לתקן בתוך עולם הנפרדות שבו כל חלק וחלק מחלקי נפשו בפרטות.