154. בענין הבירור מהו חלקו בעולמו [#4688]

י"ב כסלו התש"פ

שאלה:

אם יש דבר שהוא מדת חסידות או הנהגה טובה שאינו מעיקר הדין (עכ"פ לרוב פוסקים), והאדם מצויין בנקודה זו ומוכן למסור נפשו עליו, האם זה סימן שזהו חלקו בעולמו, ושזהו נקודה המיוחדת שלו?
אפשר לפרט יותר. לדוגמא, עיינתי בדברי הפוסקים גבי האיסור להסתכל באחרים בעת הליכה למקוה, שמעולם הייתי סבור שזה איסור גמור, והיה לי הרבה ראיות לכך, והייתי בכעס על הרבה בנ"א שלא היו נזהרים על עיניהם בעת הליכה למקוה. לאחר הרבה זמן מצאתי את הספר "אוצר הפוסקים", שמסקנת רוב הפוסקים הוא שדבר זה הוא ממדת חסידות ואינו מעיקר הדין. מעולם הדבר זה היה חשוב אצלי, כיון שדבר זה היה גורם להרבה בעיות בעניני קדושה אצלי, ועל כן אני נוהג ללכת למקוה רק בזמנים שאין שם אחרים, ואם נמצא שם אחרים אז אני מתרגל בהרבה עצות של שמירת עינים, למקד ראייתי באיזה דבר שם או לחשוב בענין עמוק באופן המותר. אולם אחר שלמדתי כן, יכול אני לדון לכף זכות אלו שאינם מקפידים על כך ואינם שומרים עיניהם במקוה, כיון שאין לתבוע אחרים על דבר שהוא רק מדת חסידות. אבל עדיין אני מקפיד מאד על דבר זה, להיות מאד זהיר בכך. חשבתי שאולי זהו נקודה המיוחדת שלי, כיון שאני מאד נזהר על זה כפי יכולתי (ואולי גם למעלה מיכולתי), אבל כיון שדבר שאינו רק מדת חסידות הסתפקתי אם זהו נקודה המיוחדת שלי.

תשובה:

תשובה:
ראשית נצרך בדיקה עמוקה ודקה מאוד, שמא תחלת הדבר הוא נגיעה, כמו שחשד ר' יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל, שעסקו רבות באמונה נובע מכך שבפעם הראשונה שבא לראדין, שמע שיחה מהחפץ חיים בענין זה.
זאת ועוד, אפשר שהוא אחד מן הדברים שהם חלקו, שנצרך לתקן מגלגולים קודמים, או משהוא מחלקי הרע השייך לחלקו. ועדיין נצרך בירור אם הוא הנקודה העיקרית.