שאלה:
לכאורה יש שתי בחינות בעמידה לפני ה' ובתפילה בפרט כעבודה שבלב, יש את בחינת השפלות ותפילה לעני כי יעטוף, שמרגיש את אפסיותו וחולשתו ושברון לבבו מצד עצמו ועד כמה זקוק נואשות להקב"ה, וכמה דכפיף איניש טפי מעלי. ויש בחינה שניה של תפילה למשה איש האלקים, שהיא תפילה בפשיטות, היינו בהתפשטות הגשמיות מתוך דבקות מתוקה ועמוקה עד שלא חש את עצמו, וה' נותן בלבו רעיונות וכוונות לאן לכוון את המשך התפילה וכו', והיא בחינת שופר פשוט. השאלה היא כיצד ניתן לאחוז את שניהם בבת אחת (לכאורה זה סוד העתיק שאין בו הפרש בן דכורא הפשוט לשפלות הנוקבא). או שמא זמן לכל דבר ואין לנסות לאחד אותם?
תשובה:
תשובה: כל דבר בשורשו כולל את הדבר והיפוכו, ובהתפשטותו נחלק לשניים. ובמהלכי זמן, "לכל זמן ועת" - עת לעצמו. ולכן, מי שדבוק בשורש, כוללם יחד, ומי שנמצא בענף, מייחד זמן לזה וזמן לזה - כל אחד בעתו.
קטגוריות
