שאלה:
ב"דע את עצמך" הרב אומר שאדם צריך להתבונן שכל רע שאדם עושה בא רק מהגוף, ולא מהנשמה - דהיינו האני האמיתי שהיא טהורה בלי חסרון. נראה שזה מייצר הרגשה של חוסר אחריות - "אני (הנשמה) לא עשיתי את זה - כי אני רק מסוגל לעשות דברים טובים, הגוף (הלבוש) עשה את זה, ואני לא מזדהה איתו, אני מזדהה עם הנשמה". אז נשאלת השאלה, מי אשם? או למה אני, הנשמה, אחראי על מה שהגוף עושה? אם אני אחראי כי לא הדרכתי את הגוף לבחירות יותר טובות, אז הלא כן יש לנשמה איזה חסרון?
תשובה:
יש את עומק הנשמה שהוא תמיד טהור. ויש חלק נמוך יותר בנשמה הנקרא רוח, והוא בוחר איך לכוין את כוחות הגוף ומעשיו. וכאשר הרוח בוחר בצד הרע הפגם חל רק בכח הבוחר שהוא סיבת החטא, והחסרון חל רק בו. אולם הנשמה נשארת בטהרתה. ואזי עבודת האדם מחד לדבוק בנשמה הטהורה, ומאידך לבחור ע"י הרוח בבחירה הטובה. ואם ח"ו בחר ברע, אזי עבודתו לתקן את פגם הרוח, אולם עדיין לדבוק בנשמה הטהורה. ע"י אמונה בטהרתה דבק בה בהתגלות בחוש.
קטגוריות
