שאלה:
שלום וברכה כבודו. שמעתי מאיש אחד 3 רעיונות, אם כבודו יכול בבקשה לומר לי האם הם אמת או לא.
הראשון- בגמרא (מכות י׳,עמוד א)רשום ״תלמיד שגלה מגלין רבו עמו״. ואולי אפשר לומר ״גלה״ לשון גילוי, לכן תלמיד שנגלה לו מדרגה מסוימת או חידוש תורה או כל פרט אחר מצד הגילוי זה מכוון״שמגלין רבו עמו״ כלומר בגלל שרבו עמו, כלומר מקושר לאותו ״רבו״ שזה הולך על צדיק חי או מת שהוא מחובר אליו. והתועלת הנוספת חוץ מגילוי היא שיוכל לא להתגאות אותו תלמיד.
השני- (מגילה ט״ו עמוד א)- ״לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך״. ואולי אפשר לשאול למה ״קלה בעיניך״ הרי את הברכות שומעים כשמברכים מישהו. אבל כמו שכתב הרב דסלר זצ״ל,ראיה היא ידיעה, וידיעה היא התקשרות כידוע. לכן שהדיוט מלשון שתי מילים הד ודיוטה, שההד הוא מדרגה פחותה מהקול ודיוטה פירוש קומה לכן שאותו אדם שנראה בעיניך במדרגה פחותה מברך אותך תדע שהקול שלו יוצא ומשתלשל מן הדבור העליון ככתוב בספרים ואז לא תהיה ״קלה״ שכן זהו קל-ה׳ היורד ומשתלשל עד האדם ההדיוט לברכך.
השלישי-בסוף ברכת אשר יצר אומרים ״רופא כל בשר ומפליא לעשות״. ואולי אפשר שברכה זאת היא מסוגלת לפקוד עקרים ועקרות שכן האות ה׳ היא עניין של הולדה כידוע משרה אמנו וכשאומרים ״רופא״ ומכוונים להחליף את האות א׳ שהיא בחינת בכח והאות ה׳ שהיא עניין בפועל (אותן מוצאות הפה) בחינת הולדה יוצא ״פורה״ כל בשר ועוד שהמילה ״כל״ הולך על היסוד וההשפעה ולכן ״ומפליא לעשות״ ודאי, שכן בדרך הטבע אי אפשר שתהיה הולדה אבל מעל הטבע בחינת פלא (אלף) אפשר.
תשובה:
א. אמת בדרך רמז. וכל גלות מפני שהסתיר את הגילוי, וכאשר נתקן בגלותו אזי נהפך מגלות לגילוי.
ב. הדיוט בגימט' דל לשון שפל, ולשון דל עיני למרום, הגבהה, להתבונן היכן שורשו.
ג. כח ההולדה פרו ורבו. רופא – א – פרו. מרפא את הפרו. ושורש הריפוי ע"י ההארה, רופא, אור-פ. ואזי נתקן מדת הדין, אלקים, העולה פ"ו. רופא, אר-פו. ונתקן החרון אף. רופא, אף-רו.
קטגוריות
