שאלה:
לכבוד הרב שלום, לאחר תהליך התחזקות, זה מספר שנים שכבר שומרת את כל המצוות למעט כיסוי הראש.
אני לא מסוגלת נפשית לקבל עלי שום מצווה אם אין לי רצון שלם לכך, כי אני מאוד רגישה למידת האמת.
אני מעריכה נשים שמקיימות זאת וגם מתפללת שיהיה לי רצון שלם לכיסוי ראש. עם השנים החברות שלי שהתחזקו איתי כבר מזמן עם כיסוי ראש וזה לא מזיז ללבי כלל.
לא מעט שיעורים שמעתי וספרים קראתי וכו' ולא משפיע עלי כלל.
כל פעם שאני מכסה את רשאי בהדלקת נרות או בתלמוד תורה של בני וכו', אז מרגישה נורא שזה לא אני, ומשתוקקת להסיר כבר את הכיסוי מעלי.
האם יש לרב איזה עצה שאוכל לזכות בה להגיע לרצון שלם ולקיים המצווה?
רוב תודות ויישר כוח על כל מסירות הנפש לטובת הציבור.
אני לא מסוגלת נפשית לקבל עלי שום מצווה אם אין לי רצון שלם לכך, כי אני מאוד רגישה למידת האמת.
אני מעריכה נשים שמקיימות זאת וגם מתפללת שיהיה לי רצון שלם לכיסוי ראש. עם השנים החברות שלי שהתחזקו איתי כבר מזמן עם כיסוי ראש וזה לא מזיז ללבי כלל.
לא מעט שיעורים שמעתי וספרים קראתי וכו' ולא משפיע עלי כלל.
כל פעם שאני מכסה את רשאי בהדלקת נרות או בתלמוד תורה של בני וכו', אז מרגישה נורא שזה לא אני, ומשתוקקת להסיר כבר את הכיסוי מעלי.
האם יש לרב איזה עצה שאוכל לזכות בה להגיע לרצון שלם ולקיים המצווה?
רוב תודות ויישר כוח על כל מסירות הנפש לטובת הציבור.
תשובה:
מצות כיסוי ראש האשה מדין דת משה ויהודית יש לו שורש עליון ושורש תחתון.
שורש תחתון: אמרו רבותינו שבורא העולם ברא את עולמו עם כוחות החסד והדין.
וחלק ממקום גילוי הדין באדם בכלל ובאשה בפרט הוא במקום שערות הראש. וטעם הדבר, שערות הראש הם הדבר הגבוה ביותר באדם, למעלה מראשו. ומקורם במ"ש רבותינו שמתחילה עלה במחשבתו יתברך לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדת הרחמים. והרי שכח הדין א"א לקבלו בשלמות. וכח רצון זה שלו ית"ש לברוא את עולמו במדת הדין [ואי הבריאה בפועל רק עם מדת הדין] מתגלה בשערות ראש האשה, שכח זה נמצא בראשה, וא"א לסבלו, ולכך חוזר ויוצא בצורה של שערות. ולפיכך שערות אלו הם תוקף של דין שא"א לסובלו. ולכך חלק מן הנשים נהגו להסירם כליל, וחלק מקפידים לא להסירם אלא לכסותם כדת וכדין.
שורש עליון: הוא ית"ש אין סוף. ולכך אין ביכולת הנברא להשיגו, אולם עלה ברצונו לגלות גילוי מה ממנו ית"ש. ונמצא שהעיקר ככל כביכול נשאר נעלם ומכוסה. ומעט בלבד נתגלה. ודבר זה נקרא בלשון חז"ל 'קב"ה סתום וגלוי'. וכן התוה"ק סתומה וגלויה. ולפיכך ישנה עבודה להדבק בגלוי, וישנה עבודה להדבק בסתום ונעלם. ההתדבקות בנעלם גבוה יותר, שהרי המעט גלוי, והעיקר ככל נעלם.
וזהו השורש העליון למצות כיסוי הראש באשה בפרט, וצניעות האשה בכלל. כי עבודת האיש להפוך סתום ונעלם לגלוי, יצא אדם לפועלו, יציאה, גילוי. אולם השורש הפנימי של האשה, "אשתך בירכתי ביתך", כלומר להתדבק בנעלם והמכוסה. וזה מדרגה של אסתר המלכה, לשון של הסתרה, היא דבקה במוסתר ובנעלם. וזהו צניעות בכללות קומת האשה וצניעות בפרטות בשער ראשה. ששער הראש המקום הגבוה ביותר באדם, כנ"ל. וכיסוי ראשה ענינו, דבקות בנעלם שלמעלה מן האדם. והוא הנקרא עטרה, כתר בראש האשה.
ולכך אמרו חז"ל, שכשברא הקב"ה את האשה אמר לה היי צנועה. כלומר שזה מהות מעלתה להתדבק בסתר עליון. וככל שהאשה דבקה במעשיה בצניעות בכל גופה בכלל ובשער ראשה בפרט, ודבקה בצניעות נפשית פנימית, אזי זוכה להתדבק בו ית"ש במדרגה של הנעלם הבלתי מושג, שהוא תכלית כל הבריאה להתדבק בו ית"ש, לא רק ברצונו וחכמתו המושגים לנו, אלא במה שאינו מושג.
ככל שהדברים יובנו יותר ויתישבו בתוך הלב, אזי תזכו לקיים רצונו ית"ש, הן מצד שכך הקב"ה צוה וזה רצונו, והן מצד השגת תכלית המצוה ע"י הבנת טעמה ומהותה, ובכך לחוש בעומק מתיקות המצוה.
כי כל מצוה אפשר לקיימה מכח יראת העונש, הן בעוה"ז והן בעולם העליון, ובפרט מצות כיסוי ראש שיש בה גם הכשלת אחרים. והן מצד שכר המצוה לפי ערך הקושי לקיימה, ששכרה עצום בעולם העליון. אולם בעומק יותר אמרו חכמינו "שכר מצוה מצוה", והיינו שזוכה להשיג את עומק מהות והטעם שבמצוה, ועי"כ נדבק במצוה בשמחה ובטוב לבב.
למעלה מכך אם עושה את המצוה מצד המצווה - הבורא ית"ש, הן מצד יראת הרוממות שמכיר את גדלות הבורא ולכך ירא לעשות נגד רצונו. ויתר על כן יראת חטא, שחושש מכל חסרון ולו הקל ביותר מפני רוב הכרת בוראו.
יתר על כן עושה כן מפני אהבת בוראו, אהבה יוקדת, וחושק מאוד לעשות רצון אהובו.
לצורך חלקים אלו נצרך הכרת הבורא ית"ש הכרה שכלית ולבבית, וכן נצרך הכרת גדלות הבורא. ויתר על כן אהבת הבורא, כלות הנפש לאלקים.
בס"ד אור הנשמה הפנימית הרוצה לעשות רצון בוראה בשלמות יתגלה בכם, ותזכו לעשות רצונו בשלמות בשמחה ועוז, נעם ושלוה.
מלבד זאת ישנו אופן נוסף, והוא לחוש ולהרגיש שהשיער אינו "אני", אלא מותרות היוצאות מן הגוף. כי ישנו קושי מצד חיבור ל"כיסוי" הראש, וישנו קושי מצד הסרת השער. ומצד קושי של הסרת השער יש להתבונן ולחוש כנ"ל. אפשר לעשות זאת בחוש ע"י לקיחת השער לאחר תספורת, לשורפו ולחוש שאין בו כלום.
זאת ועוד מומלץ לנסות לכסות את הראש רק בשבת בתחלה, או לפחות חלקה, בהדלקת נרות וכדו'. ואח"כ להיות מוסיף והולך בהדרגה עם התקדמות שכלית ורגשית של הצורך והיקר שבכסוי.
שורש תחתון: אמרו רבותינו שבורא העולם ברא את עולמו עם כוחות החסד והדין.
וחלק ממקום גילוי הדין באדם בכלל ובאשה בפרט הוא במקום שערות הראש. וטעם הדבר, שערות הראש הם הדבר הגבוה ביותר באדם, למעלה מראשו. ומקורם במ"ש רבותינו שמתחילה עלה במחשבתו יתברך לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדת הרחמים. והרי שכח הדין א"א לקבלו בשלמות. וכח רצון זה שלו ית"ש לברוא את עולמו במדת הדין [ואי הבריאה בפועל רק עם מדת הדין] מתגלה בשערות ראש האשה, שכח זה נמצא בראשה, וא"א לסבלו, ולכך חוזר ויוצא בצורה של שערות. ולפיכך שערות אלו הם תוקף של דין שא"א לסובלו. ולכך חלק מן הנשים נהגו להסירם כליל, וחלק מקפידים לא להסירם אלא לכסותם כדת וכדין.
שורש עליון: הוא ית"ש אין סוף. ולכך אין ביכולת הנברא להשיגו, אולם עלה ברצונו לגלות גילוי מה ממנו ית"ש. ונמצא שהעיקר ככל כביכול נשאר נעלם ומכוסה. ומעט בלבד נתגלה. ודבר זה נקרא בלשון חז"ל 'קב"ה סתום וגלוי'. וכן התוה"ק סתומה וגלויה. ולפיכך ישנה עבודה להדבק בגלוי, וישנה עבודה להדבק בסתום ונעלם. ההתדבקות בנעלם גבוה יותר, שהרי המעט גלוי, והעיקר ככל נעלם.
וזהו השורש העליון למצות כיסוי הראש באשה בפרט, וצניעות האשה בכלל. כי עבודת האיש להפוך סתום ונעלם לגלוי, יצא אדם לפועלו, יציאה, גילוי. אולם השורש הפנימי של האשה, "אשתך בירכתי ביתך", כלומר להתדבק בנעלם והמכוסה. וזה מדרגה של אסתר המלכה, לשון של הסתרה, היא דבקה במוסתר ובנעלם. וזהו צניעות בכללות קומת האשה וצניעות בפרטות בשער ראשה. ששער הראש המקום הגבוה ביותר באדם, כנ"ל. וכיסוי ראשה ענינו, דבקות בנעלם שלמעלה מן האדם. והוא הנקרא עטרה, כתר בראש האשה.
ולכך אמרו חז"ל, שכשברא הקב"ה את האשה אמר לה היי צנועה. כלומר שזה מהות מעלתה להתדבק בסתר עליון. וככל שהאשה דבקה במעשיה בצניעות בכל גופה בכלל ובשער ראשה בפרט, ודבקה בצניעות נפשית פנימית, אזי זוכה להתדבק בו ית"ש במדרגה של הנעלם הבלתי מושג, שהוא תכלית כל הבריאה להתדבק בו ית"ש, לא רק ברצונו וחכמתו המושגים לנו, אלא במה שאינו מושג.
ככל שהדברים יובנו יותר ויתישבו בתוך הלב, אזי תזכו לקיים רצונו ית"ש, הן מצד שכך הקב"ה צוה וזה רצונו, והן מצד השגת תכלית המצוה ע"י הבנת טעמה ומהותה, ובכך לחוש בעומק מתיקות המצוה.
כי כל מצוה אפשר לקיימה מכח יראת העונש, הן בעוה"ז והן בעולם העליון, ובפרט מצות כיסוי ראש שיש בה גם הכשלת אחרים. והן מצד שכר המצוה לפי ערך הקושי לקיימה, ששכרה עצום בעולם העליון. אולם בעומק יותר אמרו חכמינו "שכר מצוה מצוה", והיינו שזוכה להשיג את עומק מהות והטעם שבמצוה, ועי"כ נדבק במצוה בשמחה ובטוב לבב.
למעלה מכך אם עושה את המצוה מצד המצווה - הבורא ית"ש, הן מצד יראת הרוממות שמכיר את גדלות הבורא ולכך ירא לעשות נגד רצונו. ויתר על כן יראת חטא, שחושש מכל חסרון ולו הקל ביותר מפני רוב הכרת בוראו.
יתר על כן עושה כן מפני אהבת בוראו, אהבה יוקדת, וחושק מאוד לעשות רצון אהובו.
לצורך חלקים אלו נצרך הכרת הבורא ית"ש הכרה שכלית ולבבית, וכן נצרך הכרת גדלות הבורא. ויתר על כן אהבת הבורא, כלות הנפש לאלקים.
בס"ד אור הנשמה הפנימית הרוצה לעשות רצון בוראה בשלמות יתגלה בכם, ותזכו לעשות רצונו בשלמות בשמחה ועוז, נעם ושלוה.
מלבד זאת ישנו אופן נוסף, והוא לחוש ולהרגיש שהשיער אינו "אני", אלא מותרות היוצאות מן הגוף. כי ישנו קושי מצד חיבור ל"כיסוי" הראש, וישנו קושי מצד הסרת השער. ומצד קושי של הסרת השער יש להתבונן ולחוש כנ"ל. אפשר לעשות זאת בחוש ע"י לקיחת השער לאחר תספורת, לשורפו ולחוש שאין בו כלום.
זאת ועוד מומלץ לנסות לכסות את הראש רק בשבת בתחלה, או לפחות חלקה, בהדלקת נרות וכדו'. ואח"כ להיות מוסיף והולך בהדרגה עם התקדמות שכלית ורגשית של הצורך והיקר שבכסוי.
קטגוריות
