שאלה:
שלו' וכט"ס אל כבוד הרב הגה"צ מחבר ספרי המחוכמים ויקרים "בלבבי משכן אבנה" ו"דע את" וכו', ועוד.
קודם הכל לא אמנע מלהביע תודתי לכבוד הרב שליט"א מכל מה שאני הק' מקבל ב"ה מתורתו והשפעתו ידיעות רבות ונכבדות ועמוקות בעבוה"ש והשגתה ובעבודת הנפש ובנינה, שמבלי ידיעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו באמיתת עבודת הבורא החביבה. וב"ה אני מרוויח מתורת כבודו שליט"א הון רב של עושר רוחני, ויהא רעוא שאזכה להוציאם מן הכוח אל הפועל.
ויהא רעוא קדם אבוהון דבשמיא שכבודו שליט"א יאריך ימים על ממלכתו ממלכת שמים להשפיע ולהאיר לבנ"י את הדרך האמיתי להמלכת הקב"ה בנפשינו, ולהעמיד הדת על תילה, שיהי' כולם רצים שכם אחד לקבל עליהם עול מלכות שמים באמת ביראה ובאהבה, אמן!
שאלתי ובקשתי כן הוא; רציתי להבין על בוריו איזה שורה מ"ש הרמב"ם באמצע פרק חלק וז"ל: ואין ההמון מפסידין מכל וכל בעשותם המצוות מיראת העונש ותקוות השכר אלא שהם בלתי שלמים, עכ"ל.
ונפשי בשאלתי להבין הדברים אלו. דהא כפי מה שמבואר ברמב"ם קודם לכן (שם) היינו שהדרך האמיתי וישרה הוא לעשות הכל מאהבת השם אלוקינו. ולפי"ז מה זה "שאין מפסידין כלום"? והוא כמו שנאמר לאחד שרוצה להגיע לאיזה מקום שאם אתה רוצה להגיע לשם בשלום מבלי להיפגש בדרך עם כל מיני פורעניות צריך שתלך דייקא מדרך זו, אבל אם בכ"ז אתה הולך מדרך האחרת שאינו ראוי לילך בה אין אתה מפסיד כלום.
ואפי' אם ת"ל שלעבוד את השי"ת מיראת העונש ותקוות השכר זה אכן דרך אבל לא השלימה, בכ"ז הלשון "אין מפסידין כלום" אין לה פי', דהא מפסידין השלימות?
ולמעשה כפי שמבואר ברמב"ם (שם) הדרך עבודה הלזו לא נחשב לעבודה כלל, ואין זה רק כעצה לדחוף את האדם לעבודת בוראו כדבש שנותנים לתינוק. וכן הוא מה שמשמע בגמרא שלא התירו הלימוד תורה שלא לשמה רק באופן שזה יביא אותו ללשמה.
ואם נאמר כמו שאנו יודעין שנקודת עוה"ב הוא דביקות באין סוף ב"ה ונקודת העונש היינו התנתקות מזה, ועל זה מכוון הרמב"ם בכתבו שזה כדבש שנותנים לתינוק, וע"ז מכוון בכותבו ש"אין מפסידין כלום", לפי"ז למה אין זה השלימות, הלא זהו לכאורה תכלית הכל "שנהיה דבקים בו ית'"? [ואפשר שמכוון להמושג של "בלתי לד' לבדו" ואף לא לאותו השכר, וצ"ע].
ילמדנו רבינו!
קודם הכל לא אמנע מלהביע תודתי לכבוד הרב שליט"א מכל מה שאני הק' מקבל ב"ה מתורתו והשפעתו ידיעות רבות ונכבדות ועמוקות בעבוה"ש והשגתה ובעבודת הנפש ובנינה, שמבלי ידיעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו באמיתת עבודת הבורא החביבה. וב"ה אני מרוויח מתורת כבודו שליט"א הון רב של עושר רוחני, ויהא רעוא שאזכה להוציאם מן הכוח אל הפועל.
ויהא רעוא קדם אבוהון דבשמיא שכבודו שליט"א יאריך ימים על ממלכתו ממלכת שמים להשפיע ולהאיר לבנ"י את הדרך האמיתי להמלכת הקב"ה בנפשינו, ולהעמיד הדת על תילה, שיהי' כולם רצים שכם אחד לקבל עליהם עול מלכות שמים באמת ביראה ובאהבה, אמן!
שאלתי ובקשתי כן הוא; רציתי להבין על בוריו איזה שורה מ"ש הרמב"ם באמצע פרק חלק וז"ל: ואין ההמון מפסידין מכל וכל בעשותם המצוות מיראת העונש ותקוות השכר אלא שהם בלתי שלמים, עכ"ל.
ונפשי בשאלתי להבין הדברים אלו. דהא כפי מה שמבואר ברמב"ם קודם לכן (שם) היינו שהדרך האמיתי וישרה הוא לעשות הכל מאהבת השם אלוקינו. ולפי"ז מה זה "שאין מפסידין כלום"? והוא כמו שנאמר לאחד שרוצה להגיע לאיזה מקום שאם אתה רוצה להגיע לשם בשלום מבלי להיפגש בדרך עם כל מיני פורעניות צריך שתלך דייקא מדרך זו, אבל אם בכ"ז אתה הולך מדרך האחרת שאינו ראוי לילך בה אין אתה מפסיד כלום.
ואפי' אם ת"ל שלעבוד את השי"ת מיראת העונש ותקוות השכר זה אכן דרך אבל לא השלימה, בכ"ז הלשון "אין מפסידין כלום" אין לה פי', דהא מפסידין השלימות?
ולמעשה כפי שמבואר ברמב"ם (שם) הדרך עבודה הלזו לא נחשב לעבודה כלל, ואין זה רק כעצה לדחוף את האדם לעבודת בוראו כדבש שנותנים לתינוק. וכן הוא מה שמשמע בגמרא שלא התירו הלימוד תורה שלא לשמה רק באופן שזה יביא אותו ללשמה.
ואם נאמר כמו שאנו יודעין שנקודת עוה"ב הוא דביקות באין סוף ב"ה ונקודת העונש היינו התנתקות מזה, ועל זה מכוון הרמב"ם בכתבו שזה כדבש שנותנים לתינוק, וע"ז מכוון בכותבו ש"אין מפסידין כלום", לפי"ז למה אין זה השלימות, הלא זהו לכאורה תכלית הכל "שנהיה דבקים בו ית'"? [ואפשר שמכוון להמושג של "בלתי לד' לבדו" ואף לא לאותו השכר, וצ"ע].
ילמדנו רבינו!
תשובה:
לשון הרמב"ם "מפסידין מכל וכל". ועוד, לשונו תורגם מערבית, וא"א לדקדק בה כל הצורך.
נשמות הצדיקים העושים מאהבה שלמה, הם "שלמים", "האדם השלם". ואלו העושים מיראה, הם "חלקי השלמות", "חלק מן השלם".
והבן שאינו רק כפשוטו שדבקים הם ביראת העונש ואהבת השכר, אלא שהרי יראת העונש היא חלק מן קומת העבודה, שלב ראשון מתתא לעילא. ובמבט של פרודא אין להם אלא מדרגה זו בלבד. אולם במבט עליון "מבט הכולל", "מבט השלם", הם חלק מאותה שלמות. כי כל הנשמות יחדיו יוצרים צורת שלם. וכמו שכהן אינו ישראל לדינא ולהיפך, אלא כל אחד משלים חלקו. וההמון משלימים חלקם בחלק השלא לשמה, ואנשי השלמות משלימים חלקם במתוך שלא לשמה בא לשמה.
ודבר זה נגלה בעיקר כאשר הם דבקים באנשי השלמות, ואזי מאיר בהם בגילוי שהם חלק מן השלמות.
נשמות הצדיקים העושים מאהבה שלמה, הם "שלמים", "האדם השלם". ואלו העושים מיראה, הם "חלקי השלמות", "חלק מן השלם".
והבן שאינו רק כפשוטו שדבקים הם ביראת העונש ואהבת השכר, אלא שהרי יראת העונש היא חלק מן קומת העבודה, שלב ראשון מתתא לעילא. ובמבט של פרודא אין להם אלא מדרגה זו בלבד. אולם במבט עליון "מבט הכולל", "מבט השלם", הם חלק מאותה שלמות. כי כל הנשמות יחדיו יוצרים צורת שלם. וכמו שכהן אינו ישראל לדינא ולהיפך, אלא כל אחד משלים חלקו. וההמון משלימים חלקם בחלק השלא לשמה, ואנשי השלמות משלימים חלקם במתוך שלא לשמה בא לשמה.
ודבר זה נגלה בעיקר כאשר הם דבקים באנשי השלמות, ואזי מאיר בהם בגילוי שהם חלק מן השלמות.
קטגוריות
