שאלה:
הרב כותב בדע את עצמך (חלק ג פרק ב): "דרך האמת היא להעמיד את הרוחניות, התורה והאמונה במרכז, ואת החומר כטפל אבל קיים בהחלט. וזו עבודת האדם, לחדד בכל ימי חייו את כח הרוחניות שבקרבו ולההביל את החומר יותר ויותר".
ועוד, "כשם שחשוב מאד מאד לבנות חיבור ברוחניות, כמו כן חשוב לבנות חיבור בגשמיות. משום כך לימדונו חז"ל שעל האשה להתייפות בפני בעלה יפוי גשמי, ועוד ריבוי עצות ודיני חז"ל בענייני חיבור ע"י החומר. אולם כל זאת ראוי ונכון כאשר הדבר נעשה במינון מועט וכטפל".
שאלתי היא - הבנתי שבית יהודי צריך שהרוחניות תהיה במרכז והחומר כטפל, אבל איך זה מתבטא בחיים עצמם? הבנתי היא שצריך לקדש את החומר, אינני מבין מה כוונת הרב שצריך לההביל את החומר יותר ולחזק את כוח הרוחניות, איך זה מתבטא בחיים עצמם, מה אני אמור לעשות בשביל שזה יקרה?
האם זה אומר שצריך להתנתק מהחומר, או שפשוט צריך לכוון יותר לשם שמים? אם צריך לכוון יותר לשם שמים, האם זה אומר שיש מקום שבו החומר עומד בפני עצמו בלי כוונה לשם שמים? הרי בפשטות אם אני מכוון לשם שמים ממילא קידשתי את החומר, וממילא הרוחניות היא במרכז, לאן עוד עליי לשאוף?
ועוד, "כשם שחשוב מאד מאד לבנות חיבור ברוחניות, כמו כן חשוב לבנות חיבור בגשמיות. משום כך לימדונו חז"ל שעל האשה להתייפות בפני בעלה יפוי גשמי, ועוד ריבוי עצות ודיני חז"ל בענייני חיבור ע"י החומר. אולם כל זאת ראוי ונכון כאשר הדבר נעשה במינון מועט וכטפל".
שאלתי היא - הבנתי שבית יהודי צריך שהרוחניות תהיה במרכז והחומר כטפל, אבל איך זה מתבטא בחיים עצמם? הבנתי היא שצריך לקדש את החומר, אינני מבין מה כוונת הרב שצריך לההביל את החומר יותר ולחזק את כוח הרוחניות, איך זה מתבטא בחיים עצמם, מה אני אמור לעשות בשביל שזה יקרה?
האם זה אומר שצריך להתנתק מהחומר, או שפשוט צריך לכוון יותר לשם שמים? אם צריך לכוון יותר לשם שמים, האם זה אומר שיש מקום שבו החומר עומד בפני עצמו בלי כוונה לשם שמים? הרי בפשטות אם אני מכוון לשם שמים ממילא קידשתי את החומר, וממילא הרוחניות היא במרכז, לאן עוד עליי לשאוף?
תשובה:
יש חיבור לחומר בדרך של כמות - וזה נצרך לצמצם לפי מדרגתו.
ויש חיבור לחומר בערך של איכות - קשר נפשי. וזה נצרך להקטין בהדרגה, שהקשר לחומר ילך ויוקטן, והוא יתפס בנפש ככלי לגילוי ה', לא רק קליטה שכלית, אלא קליטה חושית.
לצורך כך ניתן להתבונן בפחיתות החוש וגסותו, העדר תכלית בחומר לעצמו, התקלות הנולדות מכך, הן ח"ו כשלון באיסור, והן כשלון בתאוה ושאר מדות רעות, וכן כשלון בבין אדם לחבירו, כגון בתאות ממון. וכן בזבוז הזמן הנצרך לצורך השגת החומר, וכן בזבוז הזמן בשעת השתמשות עמו וכן שע"י שימוש עמו האדם נעשה חומרי יותר ומתרחק מתכליתו ורוחניותו, ועוד.
וזאת במקביל להנהגה מעשית של צמצום בהדרגה איטית בשימוש בחומר.
מערכות אלו יש לשלבם יחדיו, ולא כל אחת לעצמה.
ויש חיבור לחומר בערך של איכות - קשר נפשי. וזה נצרך להקטין בהדרגה, שהקשר לחומר ילך ויוקטן, והוא יתפס בנפש ככלי לגילוי ה', לא רק קליטה שכלית, אלא קליטה חושית.
לצורך כך ניתן להתבונן בפחיתות החוש וגסותו, העדר תכלית בחומר לעצמו, התקלות הנולדות מכך, הן ח"ו כשלון באיסור, והן כשלון בתאוה ושאר מדות רעות, וכן כשלון בבין אדם לחבירו, כגון בתאות ממון. וכן בזבוז הזמן הנצרך לצורך השגת החומר, וכן בזבוז הזמן בשעת השתמשות עמו וכן שע"י שימוש עמו האדם נעשה חומרי יותר ומתרחק מתכליתו ורוחניותו, ועוד.
וזאת במקביל להנהגה מעשית של צמצום בהדרגה איטית בשימוש בחומר.
מערכות אלו יש לשלבם יחדיו, ולא כל אחת לעצמה.
קטגוריות
