שאלה:
לכבוד הרב שלום. בספר המידות כותב רבי נחמן שע"י לימוד כל הש"ס זוכים לצלם אלוקים.
האם הרב יכול לבאר יותר מה זה שאדם זוכה לצלם אלוקים?
רוב תודות.
האם הרב יכול לבאר יותר מה זה שאדם זוכה לצלם אלוקים?
רוב תודות.
תשובה:
כתיב (בראשית א, כז) "ויברא אלקים את האדם, בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו".
וכן כתיב (שם ט, ו) "שפך דם האדם באדם, דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם".
ואמרו באבות דר"נ (פל"ט, ד"ה ר"מ) ר"מ אומר, חביב אדם שנברא בצלם אלקים, שנאמר כי בצלם אלקים וגו'.
ומצד כך אמרו (יבמות ס"ג ע"ב) כל מי שאינו עוסק בפו"ר וכו', ר' יעקב אומר, כאילו ממעט הדמות, שנאמר בצלם אלקים עשה את האדם. והרי שהוגדר צלם אלקים "דמות". ובדקות, מעיקרא כתיב "בצלמנו כדמותינו". וצלם נחלק לצלם הוי"ה וצלם אלקים. וצלם אלקים פעמים יקרא דמות. ויבואר להלן בס"ד, שעד שת היה צלם ודמות, ומכאן ואילך דמות. ותחלתו חטא אדה"ר שאיבד צלם הוי"ה. ואף איבד צלם אלקים, אלא שנשאר דמות שמקבל הארה מצלם אלקים. ואצל שת, נשאר דמות, שמקבלת ניצוצות של צלם אלקים.
ועיין זוה"ק (נשא קכב ע"ב, רע"ב) בצלמו, בצלם אלקים, תרי דיוקנין טבין, דאינון דכר ונוק'. צלם הוי"ה זכר, צלם אלקים, נוק'. ועיין עוד זוהר חדש (שה"ר כ"ב ע"ב).
ומעין כך ממש אמרו במכילתא דרשב"י (יתרו פ"ח ד"ה כיצד), כל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט בדמות המלך, שנא' שופך דם האדם וגו', כי בצלם אלקים וגו'.
וזהו עומק מ"ש בב"ר (כ"ג) עד כאן (שת) בצלם ודמות, מכאן ואילך נתקללו הדורות ונבראו קנטורין.
והיינו שנאמר מדרגת שמות שמקבלת ממדרגת צלם.
ובזוה"ק (הקדמה יד ע"א) אמרו בצלם אלקים, מה אלקים אתיחדא ביה שמא קדשיא, אף הוא אתיחד ביה שמא קדשיא. אולם אמרו שם (נח דף ע"א ע"א), בקדמיתא כתיב בצלם אלקים עשה את האדם, וכתיב בדמות אלקים עשה אותו. כיון שחטאו אשתנו דיוקנייהו מההוא דיוקנא עלאה ואתהפכו וכו'. ומ"מ עדיין יש דין של שפך וגו' כי בצלם אלקים. כי מקבל הארה מכך. אולם עצם מדרגתו היא "דמות", כנ"ל. ושינוי זה התחיל בחטא אדה"ר, והושלם אצל שת, כנ"ל.
ועיין זוה"ק (השמטות בראשית, רס"ה ע"א) צלם אלקים לתתא, ודמות ודיוקנא לעילא. והיינו שהצלם התחתון יונק מן דמות דלעילא. ומה שלמטה נקרא צלם שורשו מדמות דלעילא.
וח"ו כאשר ישנה נפילה נוספת (כנ"ל, מלבד ירידה ממדרגת צלם הוי"ה לצלם אלקים. ויתר על כן ירידה לדמות שיונק מצלם אלקים). שצלם אלקים נופל לצלם של ע"ז. וכמ"ש בזוה"ק (כי תצא רע"ח ע"ב) ויברא אלקים את האדם בצלמו, דא מטטרון, מאן אלקים דברא ליה, דא אלקים חיים ומלך עולם. בצלם אלקים ברא אתו, סמא"ל דמיניה אלהים אחרים, דאמר ביה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (ועיין זוה"ק חדש יתרו סד ע"א, בראשית ט' ע"ב). ומשם נשתלשל שמו של גיהנם, צלמות – צלם – מות.
ועיין מהר"ל (גור אריה ואתחנן ד) וכמו שנחשב קומתו קודם (החטא) מסוף העולם ועד סופו בשביל צלם אלקים שבו, כך יחשב אח"כ קומתו מאה אמה בשביל שיש בו צלם אלקים מה. עיי"ש בדבריו.
ועיין אלשיך (בראשית א, ד"ה ויאמר) כי לאדם קרא צלם אלקים, ולאבות שאינם רק נמשכים ממנו קראים דמות. ועיין אור החיים (בראשית, א כז, ד"ה ויברא) ברא האדם בב' צלמים, הראשון הצלם הניכר בכל אדם ואפילו בבנ"א הרקים מן הקדוש וכו'. והב' בחינת אלו הם דמות שניכר בכל אדם, ודמות היונקת מצלם אלקים אצל צדיקים. ואצל יחידי סגולה למעלה מכך.
מהות צלם אלקים
ובכללות האדם מורכב מחומר וצורה, והחומר עפר מן האדמה, והצורה היא צלם אלקים, עיי"ש במהר"ל (וכן גבורות ה' (פרק סז) ועוד). והאבן עזרא (בראשית א, כו) פירש בצלם אלקים, מלאך. ובפענח רזא (שמות, יתרו ד"ה לא יהיה) כתב, בצלם חשוב שהיה לו ית', וכן פירשו עוד ראשונים.
ומהות הצלם עיין רמב"ם מורה נבוכים (ח"א פ"א) שכתב שצלם נופל על הצורה הטבעית, ר"ל, על הענין אשר נתעצם בו הדבר. ועיין רע"ב (על רש"י בראשית א, ט"ז ד"ה נראה לי) וכן גבי האדם, העשיה היא להרכיבו מן ד' יסודות. והבריאה היא על השכל שהוא בצלם אלקים. ועיין רבינו בחיי (בראשית א, כז ד"ה בצלמו) שהביא את דברי הרמב"ם הנ"ל, ושיטות החולקים.
ועיין מלבי"ם (בראשית א, כו) כי מ"ש הרמב"ם וכו' אינו מדוייק, עיי"ש. ועיין ר"ח (קדושים כט ע"ב) והמהרהר מהרהר בדעתו שהוא צלם אלקים ודמותו.
ועיין ריקנאטי (בראשית א, כו, ד"ה ספר הזוהר) כי לא תמצא בתורה שהאדם נעשה בצלם שד-י, או ביו"ד ה"א, רק בצלם אלקים. ועל כן אמרו קצת חכמי הקבלה, כי אלהים מלה משותפת מא"ל וי"ה. ושם י"ה הוא דוגמה לצורה המניעה את הגוף, ושם אל הוא דוגמה לגוף המתנועע מכחה. אולם אין כונתו על הגוף ממש, כמ"ש שם, אלא על כח החיות של המקבל.
ועיין רבינו בחיי (כי תצא כא, כג, ד"ה לא) הכבוד הנקרא צלם אלקים. והוא בחינת כבוד חכמים, שע"י גילוי השכל. וכן כתב באבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין, ד"ה ברכת נישואין) בצלם אלקים עשה את האדם, ור"ל על צורת הנפש שנאצלת מכבוד הבורא. ועיין מהר"ל (גבורות ה' פס"ז) צורת יעקב לפי שיש לו צלם אלקים, וביותר המעלה הזאת, בכסא הכבוד.
ועיין ספרנו (נח, ט, ו, ד"ה בצלם) ובהיות האדם בצלם אלקים, אשר היא נפשו האנושית, בה חי משכיל. ועיין הכתב והקבלה (בראשית, א, כז, ד"ה בצלם) מלת צלם שענינו צורה הנפשית הנעלמת.
ועיין מלבי"ם (כי תשא, לא, ב) שצלם אלקים היינו צל האלקים, כי הצל הוא אבי הציירים. והעולם הגדול וכנגדו האדם שהוא העולם הקטן, הוא צל האלוהות וצלמו.
וחכמי האמת אמרו שהצלם מהותו מוחין, ונחלק לג' חלקים: צ – דעת שנכנס בפנימיות ז"א. ל – בינה. מ – חכמה. עיין ליקוטי תורה, טעמי המצות ויחי. ובחינת צלם זו הוזכרה מאות פעמים בעץ חיים ושאר ז' שערים.
ועיין עץ חיים (שער כ"ב פ"א) וענין זה תבין ממה שהודעתיך מסוד האדם שהוא עשוי בצלם אלקים וצלם הוי"ה, רק שזה פנימי, וזה חיצון. ועיין בארוכה עצומה הגהת מהרי"ץ בתחילת נפש החיים. באופן רחב וברור מאוד מהות הצלם.
ועיין רמ"ז (פרשת במדבר) שגם מאבא יש צלם, ונקרא אהיה דיודי"ן, להיותו מתעלם תוך אמא. אולם מצד עצמו נקרא הוי"ה.
וצלם אלקים הוא בחינת מוחין דקטנות, דבר קטן, הויות דאביי ורבא (סוכה כ"ח ע"א). ולכך ע"י לימוד כל הש"ס, שכללותו נקרא הויות דאביי ורבא, זוכים לצלם אלקים. והוא שלמות מוחין דקטנות. וע"י לימוד הסוד בשלמות זוכים למוחין דגדלות, צלם הוי"ה.
ולהרחבת היריעה: עיין עוד העמק דבר (בראשית ד, יד ד"ה הן) אדם אית ליה מזלא, וכדאית ריש מס' ב"ק, והוא צלם אלקים. ושורש דבריו ברוקח (סוכות רכ"א) ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא מזלו למעלה בצלם אלקים.
ועיין תפא"י (יכין אבות פ"ג, יד, אות פט) חביב אדם שנברא בצלם, היינו כח שכלי חפשי בעל בחירה.
ועומקם של דברים, כי הבחירה באה מכח מוחין, ובעיקר דעת, ודבריו מקבילים למבואר לעיל, צ – דעת.
ועיין ריטב"א (ע"ז מג ע"ב ד"ה לא תעשון), כדרך שאמר הכתוב במשליו על האדם בצלם אלקים עשה אותו, ואע"פ שהוא משל.
ועיין מאירי (יבמות סג ע"ב ד"ה מכיון) בצלם אלקים ברא אותו, ר"ל בשכל, ועתיד להדמות לעליונים, וכו', השגת קצת הצורות הנפרדות.
ועיין מגן אבות לרשב"ת (אבות ג, יד) לפי שיש בו דעת להכיר את בוראו יותר מהם, ונקרא מפני זה "צלם אלקים".
וכן כתיב (שם ט, ו) "שפך דם האדם באדם, דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם".
ואמרו באבות דר"נ (פל"ט, ד"ה ר"מ) ר"מ אומר, חביב אדם שנברא בצלם אלקים, שנאמר כי בצלם אלקים וגו'.
ומצד כך אמרו (יבמות ס"ג ע"ב) כל מי שאינו עוסק בפו"ר וכו', ר' יעקב אומר, כאילו ממעט הדמות, שנאמר בצלם אלקים עשה את האדם. והרי שהוגדר צלם אלקים "דמות". ובדקות, מעיקרא כתיב "בצלמנו כדמותינו". וצלם נחלק לצלם הוי"ה וצלם אלקים. וצלם אלקים פעמים יקרא דמות. ויבואר להלן בס"ד, שעד שת היה צלם ודמות, ומכאן ואילך דמות. ותחלתו חטא אדה"ר שאיבד צלם הוי"ה. ואף איבד צלם אלקים, אלא שנשאר דמות שמקבל הארה מצלם אלקים. ואצל שת, נשאר דמות, שמקבלת ניצוצות של צלם אלקים.
ועיין זוה"ק (נשא קכב ע"ב, רע"ב) בצלמו, בצלם אלקים, תרי דיוקנין טבין, דאינון דכר ונוק'. צלם הוי"ה זכר, צלם אלקים, נוק'. ועיין עוד זוהר חדש (שה"ר כ"ב ע"ב).
ומעין כך ממש אמרו במכילתא דרשב"י (יתרו פ"ח ד"ה כיצד), כל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט בדמות המלך, שנא' שופך דם האדם וגו', כי בצלם אלקים וגו'.
וזהו עומק מ"ש בב"ר (כ"ג) עד כאן (שת) בצלם ודמות, מכאן ואילך נתקללו הדורות ונבראו קנטורין.
והיינו שנאמר מדרגת שמות שמקבלת ממדרגת צלם.
ובזוה"ק (הקדמה יד ע"א) אמרו בצלם אלקים, מה אלקים אתיחדא ביה שמא קדשיא, אף הוא אתיחד ביה שמא קדשיא. אולם אמרו שם (נח דף ע"א ע"א), בקדמיתא כתיב בצלם אלקים עשה את האדם, וכתיב בדמות אלקים עשה אותו. כיון שחטאו אשתנו דיוקנייהו מההוא דיוקנא עלאה ואתהפכו וכו'. ומ"מ עדיין יש דין של שפך וגו' כי בצלם אלקים. כי מקבל הארה מכך. אולם עצם מדרגתו היא "דמות", כנ"ל. ושינוי זה התחיל בחטא אדה"ר, והושלם אצל שת, כנ"ל.
ועיין זוה"ק (השמטות בראשית, רס"ה ע"א) צלם אלקים לתתא, ודמות ודיוקנא לעילא. והיינו שהצלם התחתון יונק מן דמות דלעילא. ומה שלמטה נקרא צלם שורשו מדמות דלעילא.
וח"ו כאשר ישנה נפילה נוספת (כנ"ל, מלבד ירידה ממדרגת צלם הוי"ה לצלם אלקים. ויתר על כן ירידה לדמות שיונק מצלם אלקים). שצלם אלקים נופל לצלם של ע"ז. וכמ"ש בזוה"ק (כי תצא רע"ח ע"ב) ויברא אלקים את האדם בצלמו, דא מטטרון, מאן אלקים דברא ליה, דא אלקים חיים ומלך עולם. בצלם אלקים ברא אתו, סמא"ל דמיניה אלהים אחרים, דאמר ביה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (ועיין זוה"ק חדש יתרו סד ע"א, בראשית ט' ע"ב). ומשם נשתלשל שמו של גיהנם, צלמות – צלם – מות.
ועיין מהר"ל (גור אריה ואתחנן ד) וכמו שנחשב קומתו קודם (החטא) מסוף העולם ועד סופו בשביל צלם אלקים שבו, כך יחשב אח"כ קומתו מאה אמה בשביל שיש בו צלם אלקים מה. עיי"ש בדבריו.
ועיין אלשיך (בראשית א, ד"ה ויאמר) כי לאדם קרא צלם אלקים, ולאבות שאינם רק נמשכים ממנו קראים דמות. ועיין אור החיים (בראשית, א כז, ד"ה ויברא) ברא האדם בב' צלמים, הראשון הצלם הניכר בכל אדם ואפילו בבנ"א הרקים מן הקדוש וכו'. והב' בחינת אלו הם דמות שניכר בכל אדם, ודמות היונקת מצלם אלקים אצל צדיקים. ואצל יחידי סגולה למעלה מכך.
מהות צלם אלקים
ובכללות האדם מורכב מחומר וצורה, והחומר עפר מן האדמה, והצורה היא צלם אלקים, עיי"ש במהר"ל (וכן גבורות ה' (פרק סז) ועוד). והאבן עזרא (בראשית א, כו) פירש בצלם אלקים, מלאך. ובפענח רזא (שמות, יתרו ד"ה לא יהיה) כתב, בצלם חשוב שהיה לו ית', וכן פירשו עוד ראשונים.
ומהות הצלם עיין רמב"ם מורה נבוכים (ח"א פ"א) שכתב שצלם נופל על הצורה הטבעית, ר"ל, על הענין אשר נתעצם בו הדבר. ועיין רע"ב (על רש"י בראשית א, ט"ז ד"ה נראה לי) וכן גבי האדם, העשיה היא להרכיבו מן ד' יסודות. והבריאה היא על השכל שהוא בצלם אלקים. ועיין רבינו בחיי (בראשית א, כז ד"ה בצלמו) שהביא את דברי הרמב"ם הנ"ל, ושיטות החולקים.
ועיין מלבי"ם (בראשית א, כו) כי מ"ש הרמב"ם וכו' אינו מדוייק, עיי"ש. ועיין ר"ח (קדושים כט ע"ב) והמהרהר מהרהר בדעתו שהוא צלם אלקים ודמותו.
ועיין ריקנאטי (בראשית א, כו, ד"ה ספר הזוהר) כי לא תמצא בתורה שהאדם נעשה בצלם שד-י, או ביו"ד ה"א, רק בצלם אלקים. ועל כן אמרו קצת חכמי הקבלה, כי אלהים מלה משותפת מא"ל וי"ה. ושם י"ה הוא דוגמה לצורה המניעה את הגוף, ושם אל הוא דוגמה לגוף המתנועע מכחה. אולם אין כונתו על הגוף ממש, כמ"ש שם, אלא על כח החיות של המקבל.
ועיין רבינו בחיי (כי תצא כא, כג, ד"ה לא) הכבוד הנקרא צלם אלקים. והוא בחינת כבוד חכמים, שע"י גילוי השכל. וכן כתב באבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין, ד"ה ברכת נישואין) בצלם אלקים עשה את האדם, ור"ל על צורת הנפש שנאצלת מכבוד הבורא. ועיין מהר"ל (גבורות ה' פס"ז) צורת יעקב לפי שיש לו צלם אלקים, וביותר המעלה הזאת, בכסא הכבוד.
ועיין ספרנו (נח, ט, ו, ד"ה בצלם) ובהיות האדם בצלם אלקים, אשר היא נפשו האנושית, בה חי משכיל. ועיין הכתב והקבלה (בראשית, א, כז, ד"ה בצלם) מלת צלם שענינו צורה הנפשית הנעלמת.
ועיין מלבי"ם (כי תשא, לא, ב) שצלם אלקים היינו צל האלקים, כי הצל הוא אבי הציירים. והעולם הגדול וכנגדו האדם שהוא העולם הקטן, הוא צל האלוהות וצלמו.
וחכמי האמת אמרו שהצלם מהותו מוחין, ונחלק לג' חלקים: צ – דעת שנכנס בפנימיות ז"א. ל – בינה. מ – חכמה. עיין ליקוטי תורה, טעמי המצות ויחי. ובחינת צלם זו הוזכרה מאות פעמים בעץ חיים ושאר ז' שערים.
ועיין עץ חיים (שער כ"ב פ"א) וענין זה תבין ממה שהודעתיך מסוד האדם שהוא עשוי בצלם אלקים וצלם הוי"ה, רק שזה פנימי, וזה חיצון. ועיין בארוכה עצומה הגהת מהרי"ץ בתחילת נפש החיים. באופן רחב וברור מאוד מהות הצלם.
ועיין רמ"ז (פרשת במדבר) שגם מאבא יש צלם, ונקרא אהיה דיודי"ן, להיותו מתעלם תוך אמא. אולם מצד עצמו נקרא הוי"ה.
וצלם אלקים הוא בחינת מוחין דקטנות, דבר קטן, הויות דאביי ורבא (סוכה כ"ח ע"א). ולכך ע"י לימוד כל הש"ס, שכללותו נקרא הויות דאביי ורבא, זוכים לצלם אלקים. והוא שלמות מוחין דקטנות. וע"י לימוד הסוד בשלמות זוכים למוחין דגדלות, צלם הוי"ה.
ולהרחבת היריעה: עיין עוד העמק דבר (בראשית ד, יד ד"ה הן) אדם אית ליה מזלא, וכדאית ריש מס' ב"ק, והוא צלם אלקים. ושורש דבריו ברוקח (סוכות רכ"א) ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא מזלו למעלה בצלם אלקים.
ועיין תפא"י (יכין אבות פ"ג, יד, אות פט) חביב אדם שנברא בצלם, היינו כח שכלי חפשי בעל בחירה.
ועומקם של דברים, כי הבחירה באה מכח מוחין, ובעיקר דעת, ודבריו מקבילים למבואר לעיל, צ – דעת.
ועיין ריטב"א (ע"ז מג ע"ב ד"ה לא תעשון), כדרך שאמר הכתוב במשליו על האדם בצלם אלקים עשה אותו, ואע"פ שהוא משל.
ועיין מאירי (יבמות סג ע"ב ד"ה מכיון) בצלם אלקים ברא אותו, ר"ל בשכל, ועתיד להדמות לעליונים, וכו', השגת קצת הצורות הנפרדות.
ועיין מגן אבות לרשב"ת (אבות ג, יד) לפי שיש בו דעת להכיר את בוראו יותר מהם, ונקרא מפני זה "צלם אלקים".
קטגוריות
