שאלה:
שאלה: הרי בדורות הקודמים היו הרבה עמי הארץ שלא ידעו קרוא וכתוב, ולעומת זאת, בדורנו יש הרבה אנשים מאוד פקחים ומאוד חכמים. כמעט ולא נמצא אדם שלא יודע קרוא וכתוב. ואם כן איך אפשר לומר שפעם היו פחות בעיות של קשב וריכוז והיום יותר?
תשובה:
בדורות הקודמים, כמות ההפרעות החיצוניות שהיתה בעולם היתה הרבה הרבה יותר קטנה, מהמצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. ניקח שעה אחת, ונבדוק כמה דברים חיצוניים הפריעו לאדם. רק הפלאפון שלו לבד מייצר לו אין סוף טרדות. יש לו הודעות אישיות, תזכורות למטלות, עדכוני חדשות ומידע, הודעות קבוצתיות למיניהם וכו׳ וכו׳ כל הצרות שבעולם. נוסיף לזה את כל הרעש שיש ברקע. דיבורים בקול רם מסביבו, אנשים עונים לטלפונים, אחד שומע חדשות בקול רם והוא שומע יחד איתו. כמה ידיעות נמסרו בחדשות? עשר ידיעות, עשרים ידיעות, והכל במהירות. וכל נושא חדשותי כזה גורם לו לחשוב: יש חשש למלחמה בצפון, יש גם חשש למלחמה בדרום, יש כמה גזרות כלכליות שהולכות להזיק אותו, יש התראות לבעיות בתברואה ואסור לשתות את המים, וגם צריך להיזהר מביצים שמביאים מהשטחים. כל אחת מהידיעות האלו מתחילה לגרום לו עוד ועוד היסחי דעת. כמות היסחי הדעת שיש לאדם בימינו הכפילה את עצמה באלפים, במאות אלפים, במיליונים ובמיליארדים. לאלו שקוראים להם "חכמים טכנולוגיים" וכדו׳, זה טעון בדיקה אם הם באמת כה מרוכזים. הם יושבים במשרדים שלהם מבוקר ועד לילה, מצאת החמה ועד צאת הנשמה, ופעמים רבות התוצאות לא תואמות את הזמן והכסף שמושקע בכל פרוייקט. והם בעצמם טובעים בכל מיני ניסיונות לפתח שיטות ניהול לעובדים, שיפסיקו להיות מפוזרים ויוכלו להיתמקד במטלות שניתנו להם. אך הם עצמם פעמים עובדים בצורה מאוד מפוזרת. אילו היה שם ריכוז, הם היו יכולים לעשות כפל כפליים. הריכוז המחשבתי שם חלקי מאוד. רק סוף סוף, אחרי חודש שלם שעובדים כל יום 12 שעות, צריך לצאת עם איזה שהוא פריון.
לעומת זאת אדם שחי בדור הקודם, כל רמת ההיסח הדעת הזו כמעט לא הייתה לו. ויתר על כן, בדורות הקודמים, הלב שלהם היה הרבה יותר פתוח. וכיון שהלב שלהם היה פתוח, חלק מצורת הריכוז, אמנם לא נבעה מהמחשבה, אך היא נבעה מהלב. היה להם יותר חיבור, אהבה, יראה, רצון וכדו. בדורות הקודמים, שהלב שלהם היה פתוח, היה להם כח של ריכוז מכח ההרגשה. ואפילו שחלקם היו עמי הארץ, ו"לא עם הארץ חסיד", אבל סוף כל סוף היה להם לב יותר פתוח, והלב שלהם יצר להם ריכוז מכיוון אחר. ולכן בדורות הקודמים, אלו שהיו תלמידי חכמים בדרך כלל היו יותר מרוכזים, כי היה להם גם ריכוז של מוח וגם ריכוז של לב. וגם אלו שלא היו בעלי תורה, היה להם לב יותר פתוח, והלב הוא זה שריכז אותם. הם השתוקקו לבורא, לאהבת הבורא, ליראת השם אמיתית. וזה מה שריכז אותם. בדור שלנו, הלב כמעט נסתם, ורמת ההרגשות הפנימיות ירדה פלאים, ורמת המחשבות המסיחות הולכות ומתרבות בלי קץ. פוק חזי איך נראים רוב בני אדם.
לעומת זאת אדם שחי בדור הקודם, כל רמת ההיסח הדעת הזו כמעט לא הייתה לו. ויתר על כן, בדורות הקודמים, הלב שלהם היה הרבה יותר פתוח. וכיון שהלב שלהם היה פתוח, חלק מצורת הריכוז, אמנם לא נבעה מהמחשבה, אך היא נבעה מהלב. היה להם יותר חיבור, אהבה, יראה, רצון וכדו. בדורות הקודמים, שהלב שלהם היה פתוח, היה להם כח של ריכוז מכח ההרגשה. ואפילו שחלקם היו עמי הארץ, ו"לא עם הארץ חסיד", אבל סוף כל סוף היה להם לב יותר פתוח, והלב שלהם יצר להם ריכוז מכיוון אחר. ולכן בדורות הקודמים, אלו שהיו תלמידי חכמים בדרך כלל היו יותר מרוכזים, כי היה להם גם ריכוז של מוח וגם ריכוז של לב. וגם אלו שלא היו בעלי תורה, היה להם לב יותר פתוח, והלב הוא זה שריכז אותם. הם השתוקקו לבורא, לאהבת הבורא, ליראת השם אמיתית. וזה מה שריכז אותם. בדור שלנו, הלב כמעט נסתם, ורמת ההרגשות הפנימיות ירדה פלאים, ורמת המחשבות המסיחות הולכות ומתרבות בלי קץ. פוק חזי איך נראים רוב בני אדם.
קטגוריות
