381. טיפול ע”י חזרה לעבר בדמיון [#5105]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

ביסודות המידות, בשיעורים אחרונים של הדרכה מעשית בנושא עפר דעפר יאוש, הרב מבאר את העבודה על שני מישורים: א. לעורר תקווה על נושאים שלא התייאש מהם. ב. לעורר תקווה גם בדבר שכבר התייאש, כי גם שם אין ייאוש, כפי שהרב מבאר.
אני מטפל רגשי וב"ה יש סייעתא דשמיא גדולה, ומאז שומעי את שיעורי הרב שינתי גישה בצורת המטרות בטיפול ובמיקוד הדגש על הכלל ולא על הפרט.
חלק מהכלים הטיפוליים הוא שימוש בדמיון, שנעשה באופן שזוכרים אירוע שהמטופל חווה בעבר, למשל 'תקווה', ומתחברים לעולם הרגשות באמצאות נתינת מאפיינים כמו: צבע, צורה, מרקם, ריח וכו'. וזה מאוד תומך בטיפול ומהווה קרש קפיצה למקום חדש בנפשו של האדם כדי שמשם יוכל ביתר קלות לעבוד עם עצמו.
האם לדעת הרב ע"פ הספרים הקדושים יש לכך סמך? הרי ידוע שיש כביכול צבע לספירות, וא"כ ייתכן שהמאפיינים שהאדם בוחר הם בעצם נובעים משורש נשמתו (כמו שהרב מבאר בדע את ילדיך שהטעמים של האוכל שהילד אוהב הם נובעים בשורשם מהנשמה), ולפ"ז ניתן להסביר שזה הסיבה שזה עוזר.
יש לתשובה זו תועלת גדולה כיון שאם אני כמטפל והמטופל נאמין בכך ההשפעה תגדל.
תודה רבה.

תשובה:

אפשר להשתמש בחזרה לעבר ע"י ראיה – דמיון, שמיעה, ריח, טעם. וניתן לצרף לעבר מכח הדמיון, צורת ראיה חדשה, שמיעה, ריח, וטעם.
אולם על אף שזה אינו עצמי אלא מקרי אולם עדיין יכול להועיל. כי שורש כל החושים במחשבה, ולכך ניתן לצרפם, הן צירוף גמור, והן ע"י המדמה. ויש לידע שזהו שלב ראשון, אולם אח"כ נצרך לטפל בעצם שורשי הנפש הבהמית, בארבעת יסודותיה. להבנת הסוגיא בשורשה ראוי לשמוע את סדרת דע את כוחותיך.