382. ציור ודמיון – עניינם [#5106]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

לכבוד הרב שליט״א.
ראשית ברצוני לנחם את הרב על פטירת אמו "תנוחמו מן השמים".
נאמר בחלק ה' ״כי אין ציורינו ודמיונותינו תופסים אלא ענינים מגבלים בגבול הטבע הנברא ממנו יתברך שמו, שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל״. יש לי מספר שאלות:
א. כיצד נוצר הציור, האם השכל יוצר אותו ומביא לחושים או החושים יוצרים אותו?
ב. אותה שאלה לגבי הדמיון. לפי הבנתי החושים יוצרים את הציור והדמיון, אם זה נכון צריך להיות למערכת החושים כח חשיבה כדי ליצור ציור ודמיון.
ג. אם רק הציור חוזר לשכל, היכן הדמיון הולך? בסופו של דבר אנחנו זוכרים אותו.
תודה.

תשובה:

א. שורש הציור נעוץ: בתורת מהרח"ו בצורת קו ועיגול – ברא עלמא. ואח"כ מתגלה אותיות. בתורת מהר"י סרוג, באותיות. והם שורש הציור בנפש. האותיות הרכבת קוים ועיגולים.
ולפיכך הציור יכול לבוא מכח ראיה מן העין מבחוץ פנימה, או מהארת הנשמה מבפנים לחוץ. והבן ששורשו כנ"ל, אולם התגלותו אפשרי ע"י החושים, הן מבחוץ פנימה, ואפשר ע"י הארת הנשמה, או שכל אנושי, מבפנים לחוץ. ובדרך כלל זה תערובת.
ב. הדמיון הוא כח להרכיב ציורים ולפרקם, ולחברם וחוזר חלילה. המעורר את הדמיון: או החושים, עין רואה ולב חומד, וכדו'. או מהארת הנשמה, או מהארת השכל, כנ"ל.
ג. ציור מעשי מציאותי זהו כח אחד. ציור בלתי מעשי מציאותי זהו כח מדמה. ובכללות כח השומר שבנפש (בע' כוחות להגר"א) שומר הן ציור מעשי מציאותי, והן ציור דמיוני.