396. מיהו ה”אני”, ומודעות לעצמו בזמן השינה [#5135]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

א. איזה חלק מהמורכבות שלנו זה האישיות שלנו? במילים אחרות לאחר שלמדתי וסיימתי "דע את עצמך" מתברר שאני נשמה, יש לי גוף אבל זה לא ה"אני", וה"אני" זה המדות טובות, המעשים טובים שאנחנו עושים, החשק למצות שיש לנו, א"כ מה זה האישיות? יש אנשים שאוהבים להיות לבד ואחרים נמשכים לחבורה, וכדומה, האם זה נחשב "נשמה" או "גוף", או שזה משהו אחר?
ב. וגם אם אני נשמה, והנשמה תמיד חיה ואף פעם לא ישנה, למה כאשר אנחנו ישנים מאבדים הכרה, הלא צריך להיות שעדיין אנחנו מודעים?

תשובה:

א. מציאות האדם מתחלקת בכללות לשני חלקים, חלק גשמי [הגוף עצמו] וחלק רוחני [הנשמה], אבל בפרטות החלק הרוחני עצמו מתחלק לכמה חלקים השונים במדרגתם, ואלו הם מהתחתון לעליון - נפש בהמית, נפש אלוקית, רוח נשמה, חיה ויחידה [כלו' החלק האלוקי שבאדם מורכב מה' מדרגות, נרנח"י].
מהנפש הבהמית באים כל התכונות והחושים האנושיים של האדם, ובכלל זה האישיות שעליו שאלתם.
כשנאמר שעצם האני של האיש היהודי זה נשמתו הטהורה ושהגוף אינו אלא לבוש, הכוונה ב"נשמה" היא לחמשת המדרגות האלוקיים בכלל [הנרנח"י], ו"גוף" כולל גם את הנפש הבהמית.
חלקי הנפש - נשמה אלקית ומהותם:
נפש אלוקית - כח העשיה של קדושה.
רוח אלוקית - כח ההרגשה של קדושה.
נשמה אלוקית - כח ההתבוננות של קדושה.
חיה אלוקית - כח מקור החיות.
יחידה אלוקית - עצם ההיות.
ב. כל אדם יש בו את כל החלקים הנ"ל. ואולם אינו מודע ע"ד כלל לכל החלקים, כי הם בהסתרה ולא בגלוי. ורוב בנ"א מודעים רק לנפש התחתונה. ולכך בשינה מאבדים את הכרתם, כי על נפש זו חלה השינה, והחלקים שאינם ישנים אינם במודע שלהם. בנ"א במדרגה יותר גבוהה גם בשעת השינה לא מאבדים את התודעה.