שאלה:
תודה לכבוד הרב.
ניסתי לחשוב בעצמי על תשובת הרב ולהבין את הנקודה לפני שאני שואל בחזרה, אשמח אם הרב יעשה לי סדר.
לפי מה שלמדתי מהרב, אמונה בעומק זה הכרת מציאות. והרב אמר שמציאות יש רק אחת, שהיא ה' (בבחינת קודם שנברא העולם), והיא בלתי מתחלקת. וכל מה שנראה כאחר, זה התראות של הבורא הוית הא"ס. פה הרב אומר לי שיש כמה מציאויות, כמה הכרות של אני (אני שזה הויה של הנפש הבהמית שלי, אני של שכינה שזה כללות ישראל, אני של נשמה, שזה לא נבראתי אלא לשמש את קוני וכו' ולא רק אין עוד מלבדו כפשוטו).
א. האם אלו תפיסות חלוקות בנפש? הרי לתפוס לדוגמא שבכל העולם אין לי עסק אלא עם עצמי וכל השאר זה ניצוצות של חלקי נפשי שאני צריך לגאול, זה שונה מתפיסת הויה והתראות רק של הבורא במציאות, ובטח ששונה מכלילה של כל הכרות האני.
ב. אם בסוף כל הבריאה צריכה להגיע לאין עוד מלבדו כפשוטו, אז למה הרב אומר שכלילת ההפכים זה מעל, הרי זה לא רק אין עוד מלבדו כפשוטו?
ג. עוד משהו שלא הבנתי בנוגע לכלילת ההפכים, שהרב אמר שהכל גנוז באותה הויה, איך נוגעים באותה הויה בנפש, בהתראות אני עוד יכול איך שהוא לתפוס שאין כלום חוץ מהבורא, או להתחבר לאני נשמה, או להתחבר להויה ללא תנועה שנמצאת בי, אבל איך נוגעים בחוש באותה הויה שיכולה להתראות בכל מיני מציאויות האלו (כלומר לא לאחוז רק בריבוי מציאויות בתוכיף אלא באותה הויה שבא גנוז הכל לאחוז באחד).
אשמח אם הרב יעשה לי סדר בין ההכרות האלה בנפש ואיך אני אמור להתייחס אליהם.
מרגיש שאני צריך הרבה הכוונה פה ולא להגיע לטעויות שהם מאוד שורשיות ויכולות לבלבל, בהוקרה והמון תודה על העזרה בנושא הזה!
ניסתי לחשוב בעצמי על תשובת הרב ולהבין את הנקודה לפני שאני שואל בחזרה, אשמח אם הרב יעשה לי סדר.
לפי מה שלמדתי מהרב, אמונה בעומק זה הכרת מציאות. והרב אמר שמציאות יש רק אחת, שהיא ה' (בבחינת קודם שנברא העולם), והיא בלתי מתחלקת. וכל מה שנראה כאחר, זה התראות של הבורא הוית הא"ס. פה הרב אומר לי שיש כמה מציאויות, כמה הכרות של אני (אני שזה הויה של הנפש הבהמית שלי, אני של שכינה שזה כללות ישראל, אני של נשמה, שזה לא נבראתי אלא לשמש את קוני וכו' ולא רק אין עוד מלבדו כפשוטו).
א. האם אלו תפיסות חלוקות בנפש? הרי לתפוס לדוגמא שבכל העולם אין לי עסק אלא עם עצמי וכל השאר זה ניצוצות של חלקי נפשי שאני צריך לגאול, זה שונה מתפיסת הויה והתראות רק של הבורא במציאות, ובטח ששונה מכלילה של כל הכרות האני.
ב. אם בסוף כל הבריאה צריכה להגיע לאין עוד מלבדו כפשוטו, אז למה הרב אומר שכלילת ההפכים זה מעל, הרי זה לא רק אין עוד מלבדו כפשוטו?
ג. עוד משהו שלא הבנתי בנוגע לכלילת ההפכים, שהרב אמר שהכל גנוז באותה הויה, איך נוגעים באותה הויה בנפש, בהתראות אני עוד יכול איך שהוא לתפוס שאין כלום חוץ מהבורא, או להתחבר לאני נשמה, או להתחבר להויה ללא תנועה שנמצאת בי, אבל איך נוגעים בחוש באותה הויה שיכולה להתראות בכל מיני מציאויות האלו (כלומר לא לאחוז רק בריבוי מציאויות בתוכיף אלא באותה הויה שבא גנוז הכל לאחוז באחד).
אשמח אם הרב יעשה לי סדר בין ההכרות האלה בנפש ואיך אני אמור להתייחס אליהם.
מרגיש שאני צריך הרבה הכוונה פה ולא להגיע לטעויות שהם מאוד שורשיות ויכולות לבלבל, בהוקרה והמון תודה על העזרה בנושא הזה!
תשובה:
א. בפנימיות אין יש אלא מציאות אחת. בעולמות היותר נמוכים מתראה שיש כמה מציאויות. ובעולם דידן, עוה"ז, זהו האמת לדינא.
ב. אין עוד מלבדו, קודם שנברא העולם. ואין עוד מלבדו נגלה לאחר תכלית כל העולמות, ואז כביכול נוסף גילוי שהכל כלול בו, דבר והיפוכו. וזה מה שנתחדש בבריאה.
ולפיכך ישנה דבקות באין עוד מלבדו של קודם שנברא העולם. וישנה דבקות באין עוד מלבדו אחר תכלית כל העולמות.
ג. ע"מ להגיע לאותה הכרה של הויה אחת, נצרך מסירות נפש, ועבודה תמה לשמה. ופעמים ע"י יסורים האדם בוקע לאותו מקום.
ב. אין עוד מלבדו, קודם שנברא העולם. ואין עוד מלבדו נגלה לאחר תכלית כל העולמות, ואז כביכול נוסף גילוי שהכל כלול בו, דבר והיפוכו. וזה מה שנתחדש בבריאה.
ולפיכך ישנה דבקות באין עוד מלבדו של קודם שנברא העולם. וישנה דבקות באין עוד מלבדו אחר תכלית כל העולמות.
ג. ע"מ להגיע לאותה הכרה של הויה אחת, נצרך מסירות נפש, ועבודה תמה לשמה. ופעמים ע"י יסורים האדם בוקע לאותו מקום.
קטגוריות
