שאלה:
כידוע מספר יצירה יש עש''ן (עולם, שנה, נפש), והנה האם יש ענין של עדיפות לעולם יותר מלנפש, ואחלק השאלה לשלשה:
א. במצוות, לכוון במחיית עמלק למחות קליפת הספק שבנפש, ויציאת מצרים יציאת הנשמה מן הגוף כבספר התניא.
ב. במקום שהכוונה מעכב כגון בברכה א' דשמו''ע - באלקי אברהם לכוון על מידת האהבה שבנפש וכדו' האם יש לצאת גם בכוונה הנ''ל.
ג. במקומות שאין הכוונה מעכב כגון באמירת תהילים האם יש עדיפות לפשט הפשוט?
א. במצוות, לכוון במחיית עמלק למחות קליפת הספק שבנפש, ויציאת מצרים יציאת הנשמה מן הגוף כבספר התניא.
ב. במקום שהכוונה מעכב כגון בברכה א' דשמו''ע - באלקי אברהם לכוון על מידת האהבה שבנפש וכדו' האם יש לצאת גם בכוונה הנ''ל.
ג. במקומות שאין הכוונה מעכב כגון באמירת תהילים האם יש עדיפות לפשט הפשוט?
תשובה:
עשיה נפש, ביצירה שנה, בבריאה מקום. כ"כ הראב"ד בספר יצירה. באצילות אחדות כולם. ברכות כנגד עשיה – נפש. פסוקי דזמרה כנגד יצירה – שנה. ק"ש כנגד בריאה - מקום. שמו"ע אצילות - כללות הכל. ועל כל אדם לכוון לפי מדרגתו ולפי הענין שעוסק בו. ועליו לכוון בבחינת עש"ן דנפש, עש"ן דשנה, עש"ן דעולם. ובכל דבר יש גם לכוון פשוטו וגם סודו לפי ערכו וכחו.
קטגוריות
