512. עולם המעשה ועולם המחשבה – השייכות ביניהם [#5297]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

שלום לרב שליט"א.
בשיעור על "אגף" הרב ביאר באריכות איך בעולם הבא אין מקום אלא לבחינת מוחין בלבד, ולא למעשה (וככתוב "כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה"). הרב שליט"א הוסיף שהדבר נכון במידה מסויימת גם לת"ח בעולם הזה, וכדברי חז"ל שתלמיד חכם איקרי שבת, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים וכו'. וכל בחינת המעשה איננה שייכת אלא בעוד שהאדם תופס את עיקר חייו ומציאותו בגופו (רגליו באופן הנפול, וידיו במצב מתוקן יותר).
א. לאור דברים אלו, איך ניתן להבין את מאמר תנא דבי אליהו: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא", הרי לכאורה, "הלכות" אינו שייך אלא לעולם המעשה, ואיך העיסוק בהם מבטיח עולם הבא שהוא מוחין? מה הקשר בין ההלכות לבין החכמה האלקית?
ב. באופן יותר רחב, מה הקשר בין עולם המעשה לעולם המחשבה, ואיך הראשון מהווה הכנה לשני? לכאורה היה נראה שעולם המעשה אינו אלא בית האסורים, שחייבים להתייחס אליו כל עוד אנו שרויים בתוכו, אבל בעיקרו אינו אלא "מונע ומעכב" למוחין (תוצאת קללת אדם הראשון), לכן איני מבין איך דוקא מדרגת עולם המעשה המנוגדת לחכמה היא היא המכשירה ("טרקלין") לעולם הבא שכולו חכמה?

תשובה:

א. כל דבר מורכב מחיצוניות ופנימיות, כלי ואור. חלק המעשה שבהלכה הוא הכלי, הלכה לשון כלה-ה, כלי. אולם חלק האור הוא מוחין, הליכות עולם לו, לשון הליכה, הליכות עולם – הליכה לעולם, אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, ילכו מחיל אל חיל. בחינת רגלים, שמלכות – כלי, עולה למקום הרגלים.
ב. מחד המעשה בית האסורים למחשבה, אולם מאידך כלי להוציא המחשבה לפועל. ובעומק המעשה אינו אלא מחשבה שיצאה לפועל. בחינת כולם בחכמה עשית. פנימיות המעשה, הארת פנים. עשה-ש"ע-ה, בחינת ש"ע נוהרין, מלשון שעה – פנה, הארת פנים. והוא גילוי הארת פנים בעולם השפל. כי בכל לימוד יש מחלוקת, וההלכה מגלה עשיה אחת בפועל (ברוב המקרים), ולכך מגלה אחדות – אחד. סוד הארה עליונה שאין בה פרוד.