שאלה:
רציתי לשאול את כבוד הרב שאלה בהלכה אם יהיה לו פנאי לענות. בסי' ש"מ סעיף ג' כ' השו"ע: "המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס, אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות, חייב וכו'". ומדברי הרא"ש שהביא בב"י, וכן מדברי רש"י עה: "שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע"מ לכתוב והרי יש מקום לשתי אותיות", מוכח שמלאכת מוחק היא דוקא כאשר מצורפת עימה מחשבה של רצון לכתיבה עתידית וכמו"ש המשב"ז. היינו כאשר אנו מכינים "מקום לכתיבה עתידית".
לפ"ז מדוע שייך כלל לחייב על אכילת עוגה שכתובות עליה אותיות, והרי אני מכלה לגמרי את העוגה ואני כלל לא מכין מקום לכתיבה מחודשת ולא שייך לאסור אפי' מדרבנן כמו שדנו הפוסקים בדבר. לא ראינו אחרון שכ' להתיר ע"פ סברא זו, ורצינו לשאול את כבוד הרב מה דעתו בזה.
לפ"ז מדוע שייך כלל לחייב על אכילת עוגה שכתובות עליה אותיות, והרי אני מכלה לגמרי את העוגה ואני כלל לא מכין מקום לכתיבה מחודשת ולא שייך לאסור אפי' מדרבנן כמו שדנו הפוסקים בדבר. לא ראינו אחרון שכ' להתיר ע"פ סברא זו, ורצינו לשאול את כבוד הרב מה דעתו בזה.
תשובה:
כל על מנת ["על מנת לכתוב" וכיו"ב], כגון קורע, סותר, מוחק, נאמרו ג' טעמים: א. כך הוה במשכן. ב. שלא יהיה מקלקל. ג. שיהא צריכה לגופה.
לפי טעם ב'. אם הדרך לאוכלו ולשם כך נעשה, אינו מקלקל. לפי טעם ג'. אפשר שחשוב צריך לגופו, כי זה צורכו לאוכלו.
לפי טעם ב'. אם הדרך לאוכלו ולשם כך נעשה, אינו מקלקל. לפי טעם ג'. אפשר שחשוב צריך לגופו, כי זה צורכו לאוכלו.
קטגוריות
