563. היחס הנפשי למדינת ישראל [#5348]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

מה צריך להיות היחס הנפשי למדינת ישראל במלאות שבעים לעצמאותה? הרי זה נס עצום גדול ואדיר למעלה מן הדעת שעם ישראל אחר כאלפיים שנות גלות ומיד לאחר השואה הנוראה - קם ובנה לעצמו מדינה, ולכאורה לפי זה צריכה נפשנו להיות מלאה בתודה ושבח לקוב"ה על כל ניסיו שעשה לנו.
אך מצד שני, כיון שאת המהלכים המרכזיים והמעשיים עשו ועושים אחינו שלצערנו לא שמרו תומ"צ וחלקם אף היו נגד התורה ושומריה באופן מוצהר, אפשר שהיחס צריך להיות ריחוק והיבדלות. להבהיר - אינני שואל על היחס המעשי הפרקטי שכמובן "אל תתחבר לרשע" ומחיבור לאנשים שאינם שומרים תומ"צ יכולים ואף יצאו קילקולים גדולים. שאלתי היא על היחס הנפשי בתוכי פנימה - הודאה עצומה על מעשי ה' ונפלאותיו, או התעלמות ואף בוז וריחוק?

תשובה:

יחס כפול. אור ה' המולבש בערב רב. אילו זכינו היה אור ה' מולבש בבית המקדש ומשיח. וכשלא זכינו, מולבש בערב רב, שהכל מעורב. וזהו עומק הגלות הנוראה שאור ה' נתלבש בטומאה נוראה זו. וכבר אמר הח"ח, שהסט"א "גנב" את אור הגאולה.
ובדקות נקראים ערב רב כי יש ישראל ויש עמלק זה לעמת זה, ויש ערב רב שהוא גם ישראל וגם שורש עמלק יחד, וזהו להט החרב המתהפכת המטעה בני אדם.
הכרת התערובת והעמדת כל כח לעצמו, זהו בירור אורו של משיח.