שאלה:
בדורנו שהרע שולט גם במחנה היראים, והרוח הכללית הנושבת היא של קנאה תאוה וכבוד ואין פוצה פה, דבר שגורם למתבונן כעס פנימי עד כדי שברון לב. כיצד יש להביט על תהלוכות הדור באופן שיהיה זה מבט חיובי, ולא מבט שלילי?
תשובה:
ראשית, כאשר יש אהבת ישראל בלב, המבט השכלי יכול להשתנות יותר בקל. אולם כאשר חסרה אהבה, הרי זה מבט שכלי גרידא, וקשה לקולטו.
כאשר יש לאדם אהבה עמוקה אזי אהבה מקלקלת את השורה, והוא פחות רואה את החסרונות. כדוגמת מה שכביכול יצחק אבינו לא ראה את חסרונותיו של עשיו. וגם החסרונות שיש הוא בבחינת "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", מפני ש"ה' אלקיו עמו" בחיבה ורעות. וכאשר בכל אופן רואה חסרונות משייכם להנהגת היחוד ולא לבחירה. אולם האדם בסוף כל סוף בעל גוף, ובגוף חסרה אהבה, ואין מבט של יחוד, ולפיכך סובל מכך. ועליו לקבל היסורים באהבה, ויסורים אלו גופא מזככים גופו ולבו של האדם. וזהו השתתפות האדם בצערא דשכינתא, שאין עיקר הגלות במדרגת מקום, אלא עיקר הגלות במדרגת נפש, שירדו בניה ממדרגתם.
כאשר יש לאדם אהבה עמוקה אזי אהבה מקלקלת את השורה, והוא פחות רואה את החסרונות. כדוגמת מה שכביכול יצחק אבינו לא ראה את חסרונותיו של עשיו. וגם החסרונות שיש הוא בבחינת "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", מפני ש"ה' אלקיו עמו" בחיבה ורעות. וכאשר בכל אופן רואה חסרונות משייכם להנהגת היחוד ולא לבחירה. אולם האדם בסוף כל סוף בעל גוף, ובגוף חסרה אהבה, ואין מבט של יחוד, ולפיכך סובל מכך. ועליו לקבל היסורים באהבה, ויסורים אלו גופא מזככים גופו ולבו של האדם. וזהו השתתפות האדם בצערא דשכינתא, שאין עיקר הגלות במדרגת מקום, אלא עיקר הגלות במדרגת נפש, שירדו בניה ממדרגתם.
קטגוריות
