שאלה:
שלום הרב הנושא של שמירת הברית כל כך קשה בדורנו, איך אפשר לשמור על הברית לגמרי.
תשובה:
דור זה, הדור הפרוץ ביותר שהיה מימות עולם. מלבד מעשה והראיה האסורה שממלאים את העולם בכל צד בכל פינה, עצם כך שהמכשירים הטמאים ממלאים את העולם בכל מקום כמעט, ומכשירים אלו הם כח של אבי אבות הטומאה. לכך אף אם האדם לא רואה, שומע, או מריח, מדבר, ממשש את האיסור, מ"מ כל אוירה של העולם ממולא מן הטומאה. נ' שערי טומאה. שהסט"א פועל הן מן הפנים והן מן האחור, מכל צד. שזהו בחינת נ' שערי טומאה. שהטומאה בוקעת מכל הצדדים.
מה שבדורות קודמים עיקר כח הרע היה אם רואה כמ"ש חז"ל "עינא וליבא תרי סרסורי עבירה", וגמירי שאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, ויתר על כן רחב שמי שמזכיר שמה מיד פוגם. אולם בדור זה, עצם ההמצאות בעוה"ז היא הימצאות במקום שכח אבי אבי הטומאה זועק מכל צד כמעט באין מפריע. וככל שהנשמה עדינה יותר וגלויה יותר עצם ההמצאות כאן בעוה"ז בכלל, ובדור זה בפרט הוא סבל עבורה. כי עולם הפוך ראית, כמעט הכל הפוך מסדרי הקדושה לגמרי באופן מבהיל.
למעשה:
ראוי להשתדל להסתכל כמה שפחות בעוה"ז אפילו בדבר שאינו איסור, אלא א"כ הסתכלות היתר זו משקיטה את הנפש. נקודה זו משתנת אצל כל אדם לפי מדרגתו. ויש להזהר מאוד לא להתנהג יותר גבוה ממדרגתו, שאזי זה פועל להיפך.
להיות דבוק במחשבה פנימית, בעיקר של תורה, וכן של עבודת ה'.
ככל שהאדם בוקע יותר לעולם פנימי, כן נפשו גנוזה יותר פנימה, ופחות נמצא בעוה"ז בחוץ. וזו הצורה הנכונה ואליה צריך לכוון את מהלך חייו.
פעמים בעת תוקף הבלבול, יש לטבול במים קרים ממש, או לפחות לרחוץ גופו. ועי"כ היצרא תוקפו שלו נחלש. וכן לחזור על פסוקי קדושה בהתלהטות.
בזמן הבלבול עצמו, ינסה למקם את ראיתו בנקודה מסוימת, אות של תורה אם אפשר, וזהו אופן פנימי להסיח דעתו מן הענין, לצאת מן הפיזור, "רוב המהומה והתאוה". ובודאי אם יכול להסיח דעת לעסק התורה, או לפחות לענין אחר מה טוב.
עצה ליחידים. למסור נפשו על קדושת השם בעת תוקף הנסיון, בפרט, ובאופן כללי, בכלל. ולפחות צעקה עצומה מעומקא דליבא אליו ית"ש, להצלתו בשעת תוקף ההתגברות.
מה שבדורות קודמים עיקר כח הרע היה אם רואה כמ"ש חז"ל "עינא וליבא תרי סרסורי עבירה", וגמירי שאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, ויתר על כן רחב שמי שמזכיר שמה מיד פוגם. אולם בדור זה, עצם ההמצאות בעוה"ז היא הימצאות במקום שכח אבי אבי הטומאה זועק מכל צד כמעט באין מפריע. וככל שהנשמה עדינה יותר וגלויה יותר עצם ההמצאות כאן בעוה"ז בכלל, ובדור זה בפרט הוא סבל עבורה. כי עולם הפוך ראית, כמעט הכל הפוך מסדרי הקדושה לגמרי באופן מבהיל.
למעשה:
ראוי להשתדל להסתכל כמה שפחות בעוה"ז אפילו בדבר שאינו איסור, אלא א"כ הסתכלות היתר זו משקיטה את הנפש. נקודה זו משתנת אצל כל אדם לפי מדרגתו. ויש להזהר מאוד לא להתנהג יותר גבוה ממדרגתו, שאזי זה פועל להיפך.
להיות דבוק במחשבה פנימית, בעיקר של תורה, וכן של עבודת ה'.
ככל שהאדם בוקע יותר לעולם פנימי, כן נפשו גנוזה יותר פנימה, ופחות נמצא בעוה"ז בחוץ. וזו הצורה הנכונה ואליה צריך לכוון את מהלך חייו.
פעמים בעת תוקף הבלבול, יש לטבול במים קרים ממש, או לפחות לרחוץ גופו. ועי"כ היצרא תוקפו שלו נחלש. וכן לחזור על פסוקי קדושה בהתלהטות.
בזמן הבלבול עצמו, ינסה למקם את ראיתו בנקודה מסוימת, אות של תורה אם אפשר, וזהו אופן פנימי להסיח דעתו מן הענין, לצאת מן הפיזור, "רוב המהומה והתאוה". ובודאי אם יכול להסיח דעת לעסק התורה, או לפחות לענין אחר מה טוב.
עצה ליחידים. למסור נפשו על קדושת השם בעת תוקף הנסיון, בפרט, ובאופן כללי, בכלל. ולפחות צעקה עצומה מעומקא דליבא אליו ית"ש, להצלתו בשעת תוקף ההתגברות.
קטגוריות
