שאלה:
כבוד מו"ר שליט"א
היות שהתקופה הזו מחייב יותר התבודדות אני עשה חשבון הנפש עמוקה עם עצמי ואני רוצה לעשות תשובה על כמה דברים שעד עכשיו דחקתי עליהם לעשות תשובה, וא' מהם הוא על עניני בין אדם לחבירו. כשהייתי בחור בישיבה אני היה נחשב בבחור בעל מידות ועדין, ואני היה מאד נזהר שלא לפגוע ברגישות הזולת ולדבר על כל אחד בלשון רך ונקי ומתוק. אמנם לפעמים קרה לי שאני היה פוגע בהזולת, בהחברותות שלי בעיקר, ומסתמא לכמה בחורים בסביבותי.
לדוגמא, היה בחור מבוגר בישיבה שהיה מבוגר ממני בשני שנים, והוא עשה סדר בבקיאות עמי בלילה, אבל באמצע הזמן הוא הפסיק ללמוד עמי (ולא ידעתי הסיבה בדיוק). הבחור הזו היה אחראי על קנין הספרים בבהמ"ד ואני היה צעיר ממנו בשני שנים, ולדעתי הבחור הזה לא היה יודע איזה ספרים לקנות להישיבה, ואני היה מציע לו הרבה פעמים איזה ספרים לקנות להישיבה שלא היו נמצאים באוצר הספרים, ופעם אחת שמעתי מי שהיה מספר להבחור הזו על מצב הספרים בבהמ"ד ומה אני היה מציע לקנות להבהמ"ד, והבחור הזה אמר, "הוא אינו אחראי! אני והוא צריך לילך את הראש הישיבה והוא יבחר מיהו האחראי הכאן!!" ומאז ידעתי שהיה לו קפידות עלי. וכן בפעם אחרת אני היה אומר ווארט על הפרשה בבהמ"ד למישהו, ואני שמע שהבחור הזו אמר למישהו אחר, "הוא בעל גאוה ויש לו אגו גדול, שסבור שהכל צריכים לשמוע לו." ומיד הבחור התחיל לבכות וברח מבהמ"ד. לאחר זמן פגשתי עמו ושאלתי לו אם אפשר שאני היה פוגע בו ואם יש לו קפידות עלי, והוא אמר, "חס ושלום, אין לי קפידות עליך." עכשיו הזמן הוא חמש עשר שנים לאחר המעשה, ושוב פגשתי עמו ובקשתי ממנו סליחה, והוא אמר שאין לו טענות עלי כלל. אבל חיששתי שעדיין יש לו טענות עלי אלא שהוא אינו רוצה להודות על זה כיון שאין זה נעים לו, וא"כ אני רוצה לידע: מהי עבודתי? אם באמת יש לו קפידות עלי, מה אני צריך לעשות? לבקש ממנו שוב ושוב אם יש לו קפידות עלי עד שהוא מודה, ואז לבקש ממנו מחילה?
וכן היו הרבה והרבה מעשים כאלו בחיי שאני חושש בהן מאד שיש לאחרים קפידות עלי. ובפרט משום שהיה לי תקופה של כמה שנים בחיי שלא הלכתי לסדר ללמוד עם החברותא, מחמת שלא היה לי חשק והיה לי חסר לי מאד בקבלת עול תורה, ורק בתקופה הקרובה עשיתי חיזוק בזה, וזאת היה בסיוע ע"י חברותא טובה שהיה לי לכמה שנים בסדר ראשום, שהיה משוחח עמי הרבה בענינים שלי והוא מאד חזקתי לבוא לסדר אפי' כשאני לא מרגיש טוב עם עצמי. אבל עכשיו אני זוכר את כל השנים של עבר ואני זוכר כמה וכמה חברותות שלא הלכתי ללמוד עמהן בסדר וא"כ בודאי אני היה נפגע בהן, ועומד אני ליתן דין וחשבון על ביטול תורה שלהם שנגרם על ידי, ואין לי תירוץ. בודאי שהיה לי בעיות בנפש שלי וחוסר קבלת עול, אבל היה לי בחירה, ואין אני יודע כיצד אני יכול לעשות תשובה על זה. האם על אני לצלצל לכל חברותות אלה ולבקש מהם מחילה על כל הביטול תורה וכל הפגיעה בכבודם שנגרם על ידי, בכל יום שלא הלכתי לסדר בישיבה ללמוד?
וכן בשנה הזו בערב יוהכ"פ חישבתי לעצמי רעיון טוב, לצלצל לחמי שיחי' ולבקש ממנו מחילה. על אף שיש לנו יחס טוב וחום ב"ה וגם אין הוא הטיפוס להקפיד על אחרים, היה לי חשש שאפשר אני היה פגע בכבודו. צלצלתי אותו בערב יוהכ"פ ובקשתי ממנו מחילה אם אפשר שאני פגעתי בכבודו בלא מודע, והוא השתיק, ואמר לי שהוא מוחל לי. אבל מה"שתיקה" שהיה לו, אני מתרגם זאת כ"שתיקה כהודאה", שבאמת היה לו קפידות עלי, דאם לא, למה הוא אמר לי שהוא מוחל? למה הוא לא אמר לי "חס ושלום, אתה לא עשה שום דבר רע לי"?
וכן כשהייתי בחור היה לי חבר (צעיר ממני בג' שנים) ובבין הזמנים שאלתי לו ללמוד עמי, וכמעט בכל פעם הוא הסכים ללמוד עמי, ולפעמים סירב ללמוד עמי, ואני היה מבקש ממנו עוד פעם ללמוד עמי, ואז הסכים, אבל עכשיו אני מתחרט על שאני היה עושה הרבה לחץ עליו ללמוד עמי ואני חושש מאד שיש לו קפידות בלבו עלי. האם עלי לצלצלו בטלפון ולבקש ממנו? ואם כן, באיזה צורה ראוי לבקש מחילה? (דאין אני רוצה להראות כשוטה)
האם עלי לזכור את כל אדם שאני פגע בהם, בין במודע בין בשלא מודע, ולרשום כל שמותיהם בדף, ואז לצלצל לכל א' מהן ולבקש מהם מחילה? ובפרט משום שאני מרגיש מאד שזהו עבודתי עכשיו מצד ההכנה לגאולה הקרובה עלינו (בעזהי"ת) שזה מחייב אותי בתשובה. או שאני רק מדמיין כל דברים אלה (ובאמת אני מאד נוטה לדמיונות, ובפרט בנוגע לאחרים ועל מה הם חושבים עלי) וכל זה הוא רק היצה"ר הרוצה לבלבל אותי?
תשובה:
אין לדבר סוף. וכל אחד מאיתנו בלתי שלם ובהכרח עי"ז פוגע בזולתו. וכן פעמים רבות הנפגע גורם לעצמו להיפגע.
ולכך כל שלא פגע בו להדיא ואין בתולדה היזק ניכר, אינו צריך לחפש אחריו, אלא כאשר נפגש עמו יבקש את סליחתו. ויתפלל תדיר שלא יפגע בזולתו, ובמי שפגע שימחל לו בלב שלם.
קטגוריות
