שאלה:
שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א,
ממה שהצלחתי ללמוד את עצמי עד היום אני שואב הנאה וסיפוק בעבודה שאני עוסק בה, שהיא תיכנות מחשבים. ההנאה שלי נובעת מלימוד של יכולות תיכנות חדשות - שבתחום המחשבים מתחדשים במהירות - ומהשימוש בהן ליצירת דברים. בנוסף אני שואב הנאה מלראות את התוכנה עובדת ומבצעת את פעולתה בצורה טובה ומסודרת ושכל דבר נמצא במקומו. אני גם נהנה מתיקון דברים, שיפור שלהם, ולראות אותם עובדים לאחר תיקונם.
ניסיתי להשליך הנאות אלו לגבי לימוד התורה. אני מבין שאהבת התורה צריכה להיות לאין ערוך לעומת העסק בענייני המחשבים, אבל אני מרגיש שבלימוד התורה יש רק את מהלכי הדעת, וכביכול חסר לי לאחר הלימוד לראות את הצד המעשי של הדברים, כיצד הם פועלים, מה יצרתי בלימוד.
האם בכלל יש מקום לאהבת התורה ממקום כזה? או שבגלל שלימוד התורה הוא רק בדעת ובמחשבה אז האהבה וההנאה מגיעים ממקום אחר? האם מדובר על המדרגה שהרב מתאר של "ליבי ראה הרבה חכמה"? ואם כן, כיצד אפשר לעורר את אהבת עסק התורה לפני שמגיעים למדרגה הזו?
תודה רבה,
בשורות טובות.
תשובה:
בודאי שיש אופן כזה בלימוד התורה.
נצרך ללמוד באופן של גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.
ללמוד מתחילת הסוגיא בש"ס את כל התהליך עד ההלכה למעשה.
וכן לברר את ההלכה בחידושים שנתחדשו בזמננו. ושם גנוז מעין הנאה זו שזכרת.
קטגוריות
