שאלה:
1.מהי עיקר כוונת הבריאה בדברי רבינו האר"י לפי סדר השתלשלות? לגלות יחודו? או להיטיב? או אולי משהו אחר.2. איזה צעדים בעבודה אפשר לעשות כדי לזכות לנבואה?והאם בתורתו של הרב יש שאיפה או דרך להשגה הנבואית לנפש הפרטית או לכלל ישראל "נביאים בני נביאים". 3. האם יש מציאות בעבודה הפנימית שאיננה "ברצוא ושוב". 4. האם "גאוה לאומית" זה הרגשה ראויה בנפש אדם מישראל.
5. האם הימצאות של מדינת ישראל זה חילול השם או קידוש השם?
6. האם קידמה טכנולוגית בעולם זה סתירה לגילוי רוחניות/ רוח נבואית או אדרבה זה מבשר אותה.
תשובה:
א. גילוי שמותיו, לתקן העולם על ידי זה. כל שורשו עולם "התיקון". משיח בן יוסף, מ"ה החדש. זהו בכללות העולם, ובפרטות, תיקון כל נפש ונפש, כפי שעשה לתלמידיו. זהו "חלקו" של האריז"ל. ולשיטתו ההטבה זהו גילוי שמותיו.
ב. עיין בארוכה בספר בטוב ירושלים – דרכי השגה, שליקט באופן נפלא דברי רבותינו בזה.
בנבואה, ה"נובלות", ניב שפתים, אולם העיקר הוא פנימיות הנבואה, דבקות, התכללות, הכרת ההויה.
ג. מדרגת הוי"ה, מהותה למעלה מרצוא ושוב, אולם נמצאים בה ברצוא ושוב.
ד. אם זה נקי מאני פרטי. ישראל, לי-ראש, עליונים. ובדקות נצרך לכלול ההפכים, יעקב, י-עקב, עם ישראל, לי-ראש. וכבר נשתמשו חז"ל בלשון "גאותן של ישראל". ועיין מהרש"א (חגיגה, ה, ע"ב), וליקוטי מוהר"ן (תנינא, תורה ה'). וזהו גאולה, אותיות לגאוה.
ה. שורש יניקתה מהחלל הפנוי, שבתוכה "רשימו". ולכך כבר אמר החפץ חיים שאילו זכינו במקומה היה בא משיח, והיינו חזרה לחלל הפנוי, ובנין חדש, תחיית המתים, מן הרשימו. וכשלא זכו, העיקר "חלל פנוי", חילול א"ס, ומעט ניצוצות של רשימו, שהוא כח קיומם.
ו. זה מבשר אותה, אולם נתלבש בנ' שערי טומאה.
קטגוריות
