שאלה:
שלום לכבוד הרב,
בספר אוצרות חיים שער נקודים פרק ב ועוד, מתבאר שכדי לעשות את כלי עולם הנקודים שאבה הסתכלות העין מאורות אח"פ.
הרב כותב: "וזה סדרן, כי הנה כשמסתכל העין באורות האזן ביושר נגד הסתכלות העין בעצמו שהוא שבולת הזקן עצמו מצד ימין הוא בחי' או"מ. ומה שהוא ג"כ בצד ימין אלא שהוא רחוק והוא מן הצדדים זה או"פ שהוא מועט. וכעד"ז בצד שמאל מה שהוא כנגד הסתכלות העין ממש הוא חיצונית הכלי ומה שהוא לצדדים הוא פנימיות הכלי" עכ"ל.
שאלותי אם כן:
1) כיצד ייתכן שאור האוזן שמימין שהוא קרוב לפתח האוזן וגבוהה יותר בעוצמתו ייחשב לאור פנימי, ומה שהוא אור האזן שבשיבולת הזקן הוא אור מקיף? שהרי אור מקיף מובחר מאור פנימי.
2) יוצא מהאמור שא"ק "פוזל" שהרי הוא מביט ימין ושמאל בו זמנית, מה מהות העניין?
3) בקריאה נוספת יוצא שא"ק מביט למטה ולצדדים בו זמנית (כדי לקיים את הנקודים ללא הפסק), מה משמעות העניין.
בברכה
תשובה:
א. כי היוצא קרוב למקום יציאתו מבפנים, ולכך הוא פנימי. אולם המתפשט יותר שורש התפשטותו מפני שמקיף את פני א"ק.
ב. בחינת עינך "לנוכח יביטו", אורח מישר. אולם בעין יש שורש של אורות שירדו לתתא ונשברו הכלים, וזהו שורשם, אור פנימי שנכנס לכלי, והראיה בדרך עקלתון, לצדדים, שהוא שורש השבירה, שנאבד אורח מישר.
ג. שורש התיקון, מתקלא, קו אמצע, שמחבר הצדדים. כי ההסתכלות בשבולת הזקן, הוא החלק הבלתי נשבר.
קטגוריות
