שאלה:
האם ביטחון מוביל לשמחה או שמחה מוביל לביטחון?
מה הקשר שלהם אחד לשני?
ואיך נוכל לחזק את שתי המידות הללו במצב זה?
תשובה:
בטחון מעלה את האדם מיסוד העפר, שנקנס לירד אליו בחטא אדה"ר, "עפר אתה", ונקנס לעובדו – "בזעת אפיך תאכל לחם".
וכאשר בוטח, עולה למעלה מיסוד העפר, שהוא שורש העצבות, ולכך הבטחון מביא לידי שמחה.
וכן שמחה מרוממת את הנפש, ועל ידי זה יותר קרוב לשורש, לה' יתברך, וכן יותר "קרוב" לבטוח בו, כי קרוב אליו.
ככל שהאדם רחוק יותר, בטוח פחות, ככל שקרוב יותר, בוטח יותר.
יש לשנן את יסודי האמונה בהשגחה פרטית, שינון בפה ובמחשבה, וכן התבוננות במאורעות החיים להכיר בהם את השגחתו ית"ש.
ולקבוע זאת עמוק עמוק בלבו. ואזי לחוש שאני נמצא בידיו ית"ש, ובזה לשמוח שמחה יתירה, בעצם כך שהנני נמצא בידיו ית"ש בלבד.
קטגוריות
