#16 הבנת הנפש [#12074]

כ"ב ניסן התשפ"א

שאלה:

[המשך שאלה 11857]

שלום כבוד הרב,

תודה עד כה על התשובות שלך בנוגע להויה זה נותן לי המון בהירות אבל בעקבות התשובה האחרונה שלך נוצר אצלי בלבול מסוים שמקווה שהרב יעשה לי סדר, אנסה למקד את הבלבול בשאלות אבל כל הרחבה של הרב תעזור ותאיר לי בנקודה.

שאלתי את הרב על הויה שיש לה “ראש וגוף” מהם? והרב ענה לי שהראש והגוף הם י’ פנים של הארה, “כתר מאיר את עצמות ההויה. חכמה, את הוית החכמה וכו’”.

אני חשבתי שהרב יגיד לי כתר זה הויה כשלעצמה, חכמה זה עצם (הכרה ע”י שלילה) וכך הלאה שכל פעם נוגעים בהויה בדרך יותר רחוקה עד מלכות (אבל המכוון הוא הויה) ואז מחסד עד מלכות זה כבר נחשב יחידה כי יחידה זאת הויה שמתלבשת, אבל הרב ענה לי שכתר מאיר את עצמות ההויה וחכמה את הוית החכמה אז:
א. איפה נכנס פה הכרת “עצם” ע”י שלילה?
ב. האם ההמשך הוא: בינה זה הארת ההויה ע”י בניין, דעת הארת ההויה בכך שהויה מכירה את עצמה (דעת שעולה עד הכתר, כמו שהרב כתב לי)?
ג. מה קורה מחסד ולמטה שזה התלבשות, איך אור ההויה שם מאיר בדגש על השוני מכתר חכמה בינה ודעת שהם לא בהתלבשות? למה אי אפשר לומר שחסד (וכן הלאה שאר הספירות למטה) מאיר את הוית החסד שכל הוית הבריאה היא להיטיב (בלי דגש על מי להיטיב אלא זאת עצם ההויה -> להיטיב) ואז זה כמו כתר, חכמה וכו’ שזה ללא התלבשות
ד. כל המדרגות שהרב תיאר לי בסעיף הקודם נכללות במושג יחידה ומעל זה (כתר חכמה בינה דעת) נחשבות מעל היחידה? אם כן, למה? הרי גם להארת הוית החכמה יש יחס מסוים האם זה לא סוג של התלבשות (בשונה מכתר שהוא עצמות ההויה)?
ה. האם שהרב אומר כתר מאיר את עצמות ההויה זה גם סוג של התלבשות לא? הרי ההויה מאירה בכלי שמאיר הויה, הייתי בטוח שהרב אומר הויה כלעצמה אז זה מעל הספירות ואין יחס של ראש וגוף או י פנים להארה, מה חסר לי?

תודה רבה!

תשובה:

א. כל דבר יש לו הויה לפי ערכו, אולם כל הויה בערך לכללות מדרגת ההויה, יש לו פן פרטי מהו מהות אותה הויה.

ב. כן, נכון מאוד.

ג. יש תפיסה שיש י’ הויות, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה וכו’. ויש תפיסה שאין יש בבריאה אלא “שלש”, וכל השאר אינם אלא ענפים ולבושים לשלש. וביחס הזה, מחסד ולמטה אינו גילוי הויה אלא ענף ולבוש.

ד. כנ”ל. ההויה למעלה מהכתר. אולם עיקר גילוי ההויה בכתר.

ה. כנ”ל. ההויה העצמית “אחת”. ויש יחס שכל דבר הוא גילוי פן אחד של ההויה, ויש תפיסה שיש רק ג’ גילויים עצמיים, והשאר ענפים ולבושים. וזהו סוד “דרוש הדעת”, שבו נתבאר שאין יש בבריאה אלא “שלש”, ושורשם בספ”י, שבו נתבאר שסוד כל הבריאה “שלש אמות”, ו”שבעה כפולות”. אולם כשבאנו לדון בפרטות, כל דבר יש בו פן נוסף של גילוי ההויה.