שאלות בענין דע את עמך וריעך [#12379]

י"ג אייר התשפ"א

שאלה:

(א) בסדרת דע את עמך וכן בסדרת דע את מידותיך הרב הביא מבעל התניא שההיתר לשנוא רשע הוא רק לשנוא את רע שבו ולא ח”ו לשנוא את הרשע עצמו, כיון שהוא נשמת ישראל ואסור לשנוא יהודי, רק שצריך לשנוא את הרע שהוא עשה. אמנם בשיעורים אחרונים של דע את ריעך הרב מבאר שבשנאת רשעים (וגם ערב רב) צריך לשנוא אותם וגם לאהוב אותם ביחד, וזה משמע שצריך לשנוא את האדם עצמו רק שג”כ צריך לאהוב אותו. האם זה דלא כבעל התניא והאם הרב הולך בשיטה אחרת בסדרת דע את ריעך?
(ב) גם לא ברור לי מהו הענין לאהוב ולשנוא ביחד את החוטאים ורשעים. האם הכוונה שצריך שיש לו כח בנפש לאהוב את אותו אדם (אבל לא בפועל) ביחד עם שנאתו כלפיו, או שצריך לאהוב אותו בפועל ממש ביחד עם שנאתו כלפיו.
(ג) בשיעור י”ג של דע את ריעך הרב הזכיר אבחנה שיש ענין לאהוב אפי’ רשעים גמורים מצד האור א”ס. השאלה הוא אם יש להזכיר קטע זו בהתרגום האיגלית כיון שרוב העולם מסתמא יכולים לבוא לטעות חמורה ממושג הנ”ל, א”כ האם יש לדלג על קטע זו בהתרגום האינגלית או לצרף אף חלק זו?
(ד) ועוד דבר צ”ע אצלי הוא שהרב אמר שאבחנה הנ”ל אינו לדינא אלא מבט פנימי, אמנם זאת לא הבנתי דאם האדם צריך לחשוב את זה בפנימיותו א”כ זה ג”כ למעשה כיון שהוא צריך לחשוב כן למעשה כיון שזהו ההשקפה הנצרכת, וא”כ למה מבט זו מהאור א”ס אינו נקרי “לדינא”? נכון שאין לעשות מעשים ח”ו ע”פ מבט זו אבל לכאורה ע”י שהוא חושב בזה וזהו מבטו הפנימית, זה לכאורה נקראי לדינא, כיון שזהו “למעשה” גמורה בתוך מחשבתו, וזהו התפיסה שלו.
(ה) ובפרט אני חושש מחוגים מסויימים בכלל ישראל שהם קנאים גדולים בענינים אלו (וברור שזה נובע משורש טוב בנפש אמנם לא בכל מקום הוא בדיוק וכמו שהרב מבאר היטב שלא כל הקנאות נובע ממידות טובות), וא”כ אפשר משום כיתים הנ”ל אין להדפיס דברים אלו של אהבה לרשעים וערב רב מצד האור א”ס, שהם מיד חששו שהדברים נובעים מאלו שדעתם פסולה לגמרי אצלם ובכלל כפירה וכדו’ אמנם אני רוצה לדעת מה הרב חושב על זה לעשות למעשה.
(ו) אלו שיש להם טבע לשנוא הזולת, האם יש להם לעבוד תחילה על אהבת ישראל קודם שהם מעוררים תחושות של שנאה על הערב רב’, או שמצד חומר הדבר של הצורך לשנוא הרע שבבריאה אפשר שבכל מקום בלי יוצא מן הכלל כל אדם צריך לשנוא את הערב רב תחילה קודם בנין האהבת ישראל שלו.
(ז) הרב אמר ב”דע את עמך” וגם בשו”ת שאין לנהוג למעשה ע”פ התפיסה של אהבת כל הבריאה שכולל אף אהבה לרשעים שזהו רק תפיסה של לעת”ל, אמנם ב”דע את עצמך” הרב מבאר שבשלב ההמתקה יש להאדם להתחבר אל כל הנבראים, ע”י תפיסה אחדותית, וא”כ לכאורה זהו המושג של אהבת כל הבריאה באופן למעשה ממש.
(ח) כמו שאמרתי בעבר להרב, הסדרת “דע את ריעך” היה מאד מאד עזר לי להעמיק יותר באהבת ישראל ובכללות הנפשות וכל המסתעף מזה וזה היה מאד מאד תועלת אצלי ואני מצפה שבעזהי”ת יהיו הדברים גם לתולעת הרבים בהדפסת הדברים באינגלית, אם כי יש רוב דקות בכמה ענינים בתוך החומר של הדברים, יש בספר זה הרבה אור והרבה בהירות וברירות בסוגית אהבת ישראל הן מצד השכלת הענינים אלו בעומקם והם מצד הגילוי הלב וכח האהבה שיש בהדברים, ואני רוצה להודות להרב מקרב ליבי הודאה עצומה על שהרב נתן לנו סדרה זו, וגם על שאר כל הסדרות והספרים הנפלאים של הרב שכל א’ מהן נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים !

בתודה רבה ובלב מלא הכרה

תשובה:

א. גם ברע עצמו יש ניצוצות טובים, ולכך נצרך לאהוב את חלקי הטוב שברע. וזה דבר דק, ונצרך בו זהירות רבה, כי קשה לצמצם, ופעמים עי”ז נמשך לאהוב אף את הרע עצמו.

ב. בפועל.

ג. להזכיר במשפט קצר, ולכתוב שזהו ענין עמוק מאוד שנצרך הבנה רחבה ועמוקה, ונצרך זהירות רבה לעסוק בענין זה שרבים שגו בו.

ד. כי כל גדרי הדין לפי מדרגת הצמצום, ולא לפי מדרגת אור א”ס, כמו שהרחיב הנפש החיים בשער ג’.

ה. כנ”ל אות ג’.

ו. לעבוד תחילה על אהבת ישראל, ובמקביל לעבוד לשנוא דבר אחד רע מאוד.

ז. יש “תפיסת אחדות”, שזו פנימיות האהבה, גימט’ אחד. ויש “רגש אחדות”, ושזה אהבה.